|
אף אחד לא מתגעגע אלי
מי שמקיש על אפי, לוקח לי את הראייה
בכפותיו, כמו הייתה ציפור-שלמה.
שם דרכנו ומוללנו רצפות אל כדי כדורי אבק
ורודים וסימולטנית כבלנו אזיקים לשמיים
שיהיו דימומים
|
ידיים קמח
גבישי מסס
מה יכולה הייתי לבקש:
לב שכל המכיל אותו
הופך גץ
|
בלולאות לולא לווייתניות של רעשים
מנותחים פנימהבטן
|
הבהוב הברות יעירנו משנתנו
כבר לא מפחדים מצהוב הלילה
|
ובתוך תוכך
גנבו לך את הצעקה השקטה. קבורה
במקום שבו עיניים סגורות.
|
אני מנסה לקרוא לך אהבה
בקרקעית ראשך
הזהוב כבר מתחיל להאדים
|
ופתאום געגוע הוא כמו בועת-אוויר מגרדת
משתרכת בין חרכי שקעי.
|
וכשפתחנו את הדלת והדלקנו את האור
וכשפתחנו את הדלת והדלקנו את האור
ראינו חשכה אטומה בקרקעית - ילד
אז בחרנו אהבה
|
אתם מחליפים פינים בלילות, אני יודעת.
כמו היו גוגואים קלופים לאור-יום
או נערות עם לב רדוד
קטומות אהבה
|
נתתי לרוח להכנס הפעם
מוכת-לילה שכמותי מתאווה לדם
|
למעגלי התפילה הערניים
אין שמות והלוואי גם לי לא היה
אחד כזה שיגרום לי להישרף
כל פעם מחדש
|
הכנרת שרה שירים עצובים
היא עומדת על גג הזרגים הרעוע
עוקמת בידיה את קשת
|
|
|
עדיף להתנהג כמו
כלבה מאשר
שיתחסו אליך כמו
כלב... |
|
