|
 
במצב רגיל לא הייתי חושבת אפילו להיפגש עם אדם כה מתנשא ושחצן.
אבל הייתי אחרי פרידה מחבר שאהבתי. פרידה כואבת למדי, פתאומית
וללא הכנה מוקדמת. אז הסכמתי לפגישה, מה כבר יכול להיות? אולי
הרושם שנוצר עליו לא היה נכון, ובעצם אחרי מילים מתנשאות אלה
מסתתר אדם עדין
|
מרגישה גל חום, מקווה שאתה לא שם לב על התשוקה הבוערת בן
רגליי. אם רק היית יודע על מה אני חושבת עכשיו! כן, על ידיך
המלטפות את הכוס המגולח שלי, עליך בתוכי.
|
התיישבנו על הכורסה (אני כמובן על הברכיים שלו). חיבק אותי,
נישק אותי...
ואז אמר משהו שלא שמעתי אף פעם, וכנראה גם לא אשמע שוב לעולם
|
זה כבר בדוק
ויברטור לא נוחר,
ולא תופס מקום רב במיטה,
|
תן בי רק עוד מבט אחד,
אחייך ואושיט לך יד.
|
יום אחד ירדה אות משמיים
בסולם רעמים וברקים
|
אתמול הרגשתי ריקה
ניפצתי זכוכית השתיקה
ידעתי שאתה חסר לי
|
בוא נשתוק על אהבה...
כמו ברגע קסום
|
להכניס, להכניס, להכניס
למלא את הבור,
לבלוע, לבלוע, לבלוע
לבלוע את השפע הריק הזה...
|
ורק רגע אחד נותר לי
להתכרבל במסך חלומות.
|
יודעת ללכת
לרוץ
אף לעוף...
אך בוחרת לזחול
|
בפגישה ראשונה איך תוכל להיות
גבר מושלם, "נסיך חלומות"?
בפגישה ראשונה איך תוכלי להיות
האישה המושלמת, "נסיכת חלומות"?
|
פרו ורבו...
ומילאתם את הארץ
בסבל ואבל...
|
לחשוב עליך בימים
וגם קצת בלילות
להיזכר בחיבוק טעים
וגם בנשיקות
האם זאת אהבה?
|
האדם
קליידסקופ של צבעים
שמרכיבים את הפאזל
התפור בחוטים.
|
בזמן שבגן עדן נולד לו הטוב
כולו חיוכים ורצון לאהוב,
יצא לעולם גם היצר הרע
עיקם פרצופו בכעס נורא.
|
הייתי נהר סקרן וגועש,
המלטף בכמיהה
עצים ופרחים
|
אהבתי אותך
ואותי גם אהבת,
שחררתי אותך
ואתה השתחררת.
|
לא עוורת היא...
נואשת:
נבלעו צבעי הקשת,
נשפכו לבור שחור
|
ילדים שלא נולדו לי
באים אלי בחלומות,
ועיניהם התמימות
מלאות תקווה
|
יד רכה בידך תיקח,
ולקחת לך אישה.
|
אלפי רגליים
נודדות
מעבר לגדר
אלפי שנים אחרי
אנחנו שוב
ביציאת
מצרים
|
טיפת דם
לעולם לא בודדה
וקול הבכי
בתוך מפל מלוח של דמעות
|
כולם רודפים אחרי חלום
למצוא אהבה ללא כאב.
היש סיבה לומר "שלום"
כשהחום חודר ללב?
|
תראה איך מדברות עיניי
כשדמעות שימחה מהן זולגות.
תקשיב, איך מדברות שפתיי
כשבתשוקה אותך הן מנשקות.
|
זוחלת אני בנפתולי נפשך
מתחילה מהראש, מגיעה ללבך.
בדרך הבחנתי בהרבה חדרים,
חלונות ודלתות סגורים, נסתרים.
|
לא הספקתי ללגום
עד תום
מיין אדום
|
מוזה באה לבקר ברגעי עצב
ומשחררת את הדמעות של פעם
|
צעירה כדי למות,
מבוגרת בשביל לחיות.
|
לפני כמה ימים ידעתי אהבה,
אך שוב אותי היא אכזבה.
רק לפני רגע ידעתי תקווה,
ועכשיו מנסה להרגיש שוב שלווה.
|
מתגעגעת להווה איתך,
למרחקים שלא קירבנו
|
מתחת לדמעות חסר חיוך
ומאחורי כאב כבר אין
תקווה
|
בוא נדליק סיגריה
לפני המריבה
עוד רגע שקט
עוד רגע שלווה
|
זהו סיפור על עגבניית שרי,
כולם קראו לה בובה מרי.
הייתה יפה ומטופחת,
וגם שפתה הייתה קולחת.
ירקות רבים חיזרו אחריה,
ניסו לכבוש את חמוקיה.
|
היי את,
הדמות במראה!
על אף
ובזכות
|
הים
שולח גלים,
מלטף את החול.
|
העולם שייך לצעירים,
עתה שייך להם גם גן העדן
|
אגזור געגועים לחתיכות
הרטובות מזרם הדמעות.
|
צבע אדום
קורע שמיים
בשריקה מחרישה
|
לתוך כאב
צומחות מילים חדות,
חותכות בעדינות.
|
חייתי במעוף,
מנגנת על קשת
רוקדת על ענן
|
האמת הערומה סוחפת
לרגע דל של דיכאון
|
פתאום מוצאת עצמי חולמת,
על ידיים מלטפות,
להיות שוב מחובקת ומוגנת,
לבעור מחום הנשיקות.
|
רוקדת,
ואמשיך לרקוד
עד כלות הנשימה
|
ארקיד עצמי בזרועותיך
בסטריפטיז הרגשות
|
מה מקרב בין אדם לאדם?
מה מרחיק בין אדם לאדם?
|
הייתי פעם
אולי אף פעמיים
מבלי לדעת
מהם חיים
|
נשרתי כמו עלה שלכת
נישאת ברוח, מרחפת.
|
תסלח על המילים שלא אמרתי
ומעשים קטנים שלא עשיתי,
על זעקת לבך שלא שמעתי
דרך חומות שתיקה שמעפר בניתי.
|
מרגישה איך מרים לי את החולצה, מלטף את הבטן, כל כך בעדינות.
הלוואי שיכלתי להמשיך, הלוואי ש... אני מתרחקת ממך.
"מה קרה?"- אתה שואל.
"אני צריכה לספר לך משהו".
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
ממה הבמה הזאת
מתפרנסת לעזאזל? |
|
