|
ילידת 1983. כיאה לבת מזל דלי היא אוורירית, חופשייה
ולעיתים אף מרחפת.
אוהבת כל מה שיש לו נגיעה לאומנות, טבע ואסתטיקה.
אוהבת לחקור וללמוד על טבע האדם והסביבה.
כותבת לעיתים רחוקות (חלק מהשירים נכתבו בגילאי
העשרה) ובינתיים, בעיקר, חולמת לכתוב בסגנון של
הנערצת דליה רביקוביץ'.
אבדה לי דרכי
בינות שבילי הגן.
גם הגן שמסביבי נובל
|
שקעה השמש
כל אחד מבודד בעמדתו
ידך מגששת מתחת לשמיכה
לעברי
|
ביום השנה למותי
התכנסנו תחת עץ הברוש,
ואבני החצץ
קשקשו והתקשקשו
תחת רגלינו.
|
למראה שתי פנים:
צוחקות ובוכות.
כשהמראה צוחקת
נראה שהיא שמחה
|
באדמת ליבי נטעת זרע
של חשד ושל חוסר אמון
והנה חלפו אך ימים ספורים
וכבר היכה בי
|
ושני חללים נפלו
חיים
בשדה קרב של
מתים.
|
רגעים של חירות אינסופית
רגעים של צחוק מתגלגל
רגעים אהובים עטופים
ציפוי מתוק של שוקולד.
|
כבר שלושה ימים
עברו עלינו בלי מילים
|
אחרי המפץ הגדול
הארץ רעשה וגעשה
|
שק של נחשים מאחורי גבי נפתח
ביחד ולחוד אלי יוצאים,
מתפתלים זה בזה
נקשרים ונפרמים
|
בתום הקרבות
רק ההדים
חזרו מן ההרים.
|
מצחצח חרבך
משחיז סכינך
ומחדיר אותם עמוק
בגבי.
|
ילד חורט את שמו על עץ
והעץ, קליפתו נפצעת.
ימים עוברים והקליפה
משלימה את החסר.
|
סודות אפלים מתחבאים
בכוכים כמוסים
נאמרים בחדרי חדרים סגורים
|
כבר כמה ימים
המוסיקה מתנגנת.
|
היי ילד, אתה בטח לא יודע את זה אבל כבר הרבה זמן שאני רוצה
לעשות מן פגישת מחזור כזאת, לפגוש שוב את כל החבר'ה. אני חושבת
עליכם המון. אני מתגעגעת אליכם נורא וחסרה אתכם כל הזמן.
מסתכלת באלבום עם התמונות מהשנה שלי איתכם שוב ושוב.
|
את רואה?
אני כבר לא רואה אותך
את זוכרת?
אני זוכרת את הפגישה האחרונה...
|
אדווש, אדווי של חברותייך.
שוני של עיינה.
ומה את שלי, אם בכלל?
היום, בסופן של שנתיים,
שנתיים תמימות בלעדייך,
על מה אצטער ביותר?
|
|
|
אין בתולות -
אין פיגועים ?
שאלה דתית
ופרקטית. |
|
