|
"את הציפור השחורה." קולו עצר בעדה. היא עמדה עם גבה אליו אבל
יכלה להרגיש את מבטו הערומומי שקדח בה.
"את רוצה להיות חופשיה, בידיוק כמוני..."
|
פתאום היה לי קר בלעדיו. שוב רציתי שיחזור ויחבק אותי.
חייכתי לעצמי. עדיין ראיתי צללית יחידה על הקיר שהזכירה לי את
מטהר גופו.
צללית גבוהה ודקיקה. כמוהו. עצמתי את עיני וניסיתי לחשוב על מה
מצפה לי ביום למחרת.
|
הוא סבב אותה סחור סחור - ריקוד פרידה אכזרי. הרי הוא ידע לשם
מה הם רוקדים - הם רקדו כדי לזכור.
|
חוץ מהשמיים הבהירים ומלאי העננים מעלינו, ציפורי השדה, ורדי
הבר ושאר ילדי טבע, היינו לבד במעיין חלום ילדותי שבלע אותנו
לתוכו ודרש שנתבגר ביחד איתו
|
למרות שהזמן נמשך, אתה כאילו לא נכלל בו, ועדיין עומד במקומך,
מתעקש לזהור בשמי הלילה ולא להיות חלק מהעמולה שתקפה את
הכוכבים שאיבדו את שפיותם ורצים לעבר המים, בכדי שאורם
יכבה....
|
בנוגה כסוף, יבלע הירח, כוכבים ימלטו על נפשם לתהום -
אני אזכה להביט בפנייך ואודה לך על זה שבאת עד הלום
|
נכנעתי לשקט. נכנעתי לדממה.
מילותיי נבלעו בחשכה.
|
|
|
חצי תימני,
פולני בסטארט אפ
וחברה שלי אני
מתחנן תחזרו לי
לחיים, עדיף דרך
הסלוגן אבל גם
אימיילים יתקבלו
בברכה!
באבא ציון מפרגן
מצטער ומתגעגע
לעשן, ריגושים,
סלוגנין משובחים
ולזוגתו ז"ל
שתחייה אמן כן
יהיה רצון! |
|
