|
ואלו הם מקורות הטירוף שלי...
"אני הייתי מבקש שתהיה לנו החתולה הכי חמודה והכי יפה בעולם,
שלא תשרוט, ולא תקנא, ותאכל לבד, ותעמוד על שתי רגליים
ותדבר..."
|
יוסי צוחק אל השמיים, והעיניים שלו
מגלות את אור השמש.
|
המחשבה היכתה בי באחת-
עם הידיעה המבטיחה שברגע שאני אפגע בקרקע
כל הכאב שבפנים ייפסק.
|
הבטת בי מהאינסוף-
בפה פעור, בולע צחוק.
|
וכשאני יושבת כך, אני חושבת. אני מרגישה. אני מרגישה שאני
אוהבת את האיטיות הקסומה שיש כאן. את הנמנום הזה שציוצי
ציפורים וקריאות עורב מפרים מדי פעם. תחושה וזיכרון מעומעם של
שבתות בילדות רחוקה, בחצר של סבא ושל סבתא, או הקולות שנשמעו
במרפסת הצעצועים בבית הישן.
|
ליהי, שיושבת שם מאחור, שערה מתנופף ברוח, פוקחת זוג עיניים
גדולות ותמהות, וגומעת את כל שחולף סביב לה. מאחוריהם רצה
קאיה, חומה ויפה.
|
אולי זו אני.
וזה כל כך מכאיב
|
האור הצהוב של החדר שלי, ריח האדמה הספוגה גשם, המכוניות ופנסי
הרחוב המשתקפים על הכביש הרטוב, כל אלה מעוררים בי כיסופים או
געגועים למשהו שאני לא יכולה לקרוא לו בשם.
|
|
|
תאמיני לי בובה
אל תאמיני
לאף-אחד
מעריץ ענק של
חמי, אוהב אותך! |
|
