|
אדם רוצה להיות יחד
הורג את כל השאר
|
From within the boundaries
Dawn on my face makes me thinner
I can no longer deny it
I'm frozen in a dry winter
|
הייתי למטה כל כך הרבה זמן
כאילו ניתן הזמן להתרחק
ובי נסגר
למטה
|
רוצה אני לאהוב אבל לא
ניתנת ההזדמנות
ליפול אל החיק הרך
|
הרגעת את ליבי
אמרת שגם אתה מרגיש
ורעדנו.
|
אנשים- מוצאים מישהו-
עושים שימוש חד פעמי-
חודרים.
כשנגמר- מרימים מכנסיהם- גברים
ממהרים לברוח- להינצל, אז
זורקים.
|
אתם חושבים את העולם
ואותי, מנסים להוכיח
אקסיומות וחידות סתומות
|
אם היה אפשר, הייתי ישנה בבלתי אפשרי
ובחלקים המדהימים שלא היו הופכים אף פעם
למובנים מאליהם, אלא לנצח
פועמים ומתפעמים, נותני תקווה.
|
לכל אדם יש שביל
לאבדו ולתעות בבלבול
להסתגר לפתע בבדידות
לבכות על האבדה ולחפש במהרה
את השיבה.
|
הם פרחו בי כל אחד אחד מהם...
|
גיליתי את השמש
והתחלתי ממציאה את עצמי לאורה.
עם כל שביב אור התחממתי,
נשרפתי, קיבלתי השראה או הסתנוורתי
מכנותה.
|
אני נעה כל הזמן בינך לביני
נופלת בתחייה המתוכננת שלי לפרטי
פרטים, ואתה
נאסף אל עצמך
|
אני מבינה כי הויתור העצמי קל יותר מבתיאוריה
וכי אני שונאת לשנוא אותה ואותך,
אך בעיקר שונאת
את עצמי על שהייתי מוכנה להיטמע
בחתיכות קטנות, דוהה ועבשה
|
הם נותנים לי מתנה פעם בשנה
בחגיגה ללא נרות ומטביעים באוזני
חותמם לנצח.
אני, לא רוצה מתנה
לא רוצה להיאכל
על ידי רגשות אשמה
|
רוצה לבכות, לבעוט,
לשכוח את הביחד והלבד יחדיו.
את חיוך הריח שרחק, את החיבוק והתנודה,
להיוותר עם השקט והכישלון מכורבלת עם
פחדיי במיטה הקרה.
|
אני לא
מפחדת
לנסות זאת
לבדי רק לבדי
|
אני כמהה לעזוב.
הכל דואב והקול נחלש
אף אחד לא מכיר ליבי.
|
כשיבוא אלוהים יראה
כי איבד שליטה יראה שמשהו
ממנו אבד
בין כל התוהו ובהו של אדם.
|
לא אשבר שוב בגלל
מגע ידייך הסדוקות בעודן
יפרפרו לאורכי ולרוחבי
|
הביחד ההכרחי שלי פועם
דופק בראשי.
הביחד עם אנשים,
תמיד עומד על סף בכי
ואני, על סף צוקי עומדת
|
בתוך החשכה הגדולה
נעזרת רק בפנס קטן מתחת לשמיכה
ובלחישה קטנה קוראת לעזרה
|
לכל אחד יש אלוהים משלו
לעצב בו קצת מהלוגיקן וקצת מפסיכולוג גרוע
לחפור בו בור באדמה ובין צלעותיו
לטמון פחדים נוראים על מחסור
בתשובות ובחיוכים, על מוות וחיים
לאטום בפנים הלב קולו הלוחש על אוטופיה וכך
לחזור הביתה
|
כשניסיתי למצוא מעט שלום
קיבלוני ביריות ובחללים
הפכוני אלו
חירשת וללא מענה
לבוכים בחסרונם.
|
האם אתה באמת לא עייף כבר
מכל הערגה המוזרה הזו האם
אתה באמת רוצה בי
גם באור המסנוור בו הכל נגלה
|
כאילו לא ידעו שחיפשתי
אני להדהים
להדהים את כל שהתחיל דוהה ועבש
להדהים את עצמי
את אהבתי, את
העולם שפסק להאמין כי כל זה קיים
|
אתה לומד לבנות מערכות הגנה, ממשיך
לצעוד על הליכון ושוקד על מכונת זמן
אולם בינתיים אתה באותה נקודה
מפחד
לעבור עוד תחנות
בחייך שמא יטמנו בתוכן
עוד התמודדות...........
|
אל תדאגו לי
הכל בסדר איתי ( באמת !)
|
הבנתי כי מדברים הם מתוך הידיעה ההיא
ההבנה חסרת הבושה הזו שמלאה.
|
כמשוואה בלתי פתורה
עם שבעה נעלמים
הייתי, המנסה לפתור את עצמה שכן
אף אחד לא יכול לה.
|
צדקת אהובי. אני
ילדה קטנה בבחירה המוזרה
שמעולם לא הבנת איך הסכמתי לאמץ
כמו ניצן עקשן שבוחר לפרוח עד
|
קשה לי בחום הזה
החמים פה בין כולם
בחום הזה המתפשט בערומו
ובנו כמו חלום
מלא ואדום
נדמה כי עומד הוא בהשתפכותו והאדים
בו עולים.
|
רכבות נוסעות, נראה שלא יחזרו
-תחנת העזיבה, התבוננות-
|
עדיף את הטשטוש במנות גדולות שוב ושוב
בנופים המוכרים
של פעם,
שם חטאנו בתענוגות
|
הבית כולו שקט.
מדי פעם נשמעת צעקה אחרת או שלי
מדי פעם בכי
לרוב שקט.
|
הכל יוצא ממני עכשיו
מהחורים ונוזל
משם והלאה
|
חיבורים בין כאן לבין שם
נוגעים בנו וקושרים
תיאוריית קשר של חצאים
הנופלים
|
|
|
"אתה יודע
שדרושה יותר
אנרגיה להזעיף
פנים מאשר
לחייך?"
"אתה יודע
שדרושה יותר
אנרגיה לציין
זאת בפני מאשר
להניח לי
לנפשי?"
מארכיון ביל
היקס |
|
