|
ילידת 1986.
לאחרונה נמנעת מהגדרות, כותבת לרוב באנגלית, אוהבת
יותר, מתגעגעת לארץ, ושומרת אמונים לזו שכתבה גם
כאן...
"...We write, not with the fingers, but with the
whole person... When the shrivelled skin of the
ordinary is stuffed out with meaning it satisfies
the senses amazingly."
-Virginia Woolf, Orlando
...חלמתי שיצאתי מהבית באמצע היום והלכתי לשוק. ולא סתם שוק,
לשוק הדגים שבנמל, מתהלכת בין הדוכנים המסריחים, בין גבעות של
דגים כסופים-חלקלקים שהביטו בי בעיני זכוכית בולטות.
הפיראנה חייכה אלי חיוך תאוותני... כאן זה ממלכת הים, כאן כולם
ישנים.
|
a casual moan
a little bird fluttering inside
|
שברתי אותך במנסרת הזכרונות
(בניחוח חריף-מתוק של
פרחים גוססים)
|
Dark eyes stare through the mask slits,
Red lips murmur a charm
|
הייתי רוצה לקלף את הזמן ממנה
ולצפות בה, כבסרט
|
בחלקים אני רוצה לאהוב אותך...
במעלה כפות הרגליים היחפות
|
המבט שלך ממסמר אותי,
משטח אותי אל הקיר:
כולי חיוך ושדיים
בובה יפה -
|
המכונה מתאבדת בתוך כפית קפה
אני שואלת אותך: "זוהי האמת?"
ואתה עונה ש: "היום יום יפה"
|
מוות מרוחק נישא ברוח
איך פלש הנה, למקדש החיים?
|
באצבעות קטנות של גיישה
אשסע בך חרבות
בעדינות-בעדינות, שלא תבחין
אכנס בך
|
התאווה מתפשטת
מתבוננת בראי כסוף
|
תקתוק השניות סבוך בתלתלים
זמן על קצה האצבעות
|
על השרוול, קרוע,
כמו סרט אדום של קומוניסטים
כמו צלב של נזירות
|
אתה מקלף מעלי את כל המילים,
את שאריות היום כקליפה רכה משליך הצידה
|
אנחנו חולמים חלומות בעילום שם בשלוש שפות זרות, והסיבוב מסוכן
במינו (בלמים מאחרים באדום), ולמרות שברקע מתמיד הרעש הלבן של
אנשים עסוקים משוחחים על בלהות ההווה אנחנו עוד שומעים אחד את
השני - הרי אותך אי-אפשר להטביע...
|
אלו לא מחשבות. אלו פיסות אילמות של מחשבות, כי לחשוב בקול רם
אסור לי.
|
אני מדמיינת את עצמי באור המדורות, מכשפה צועניה - ערב אחרון
לפני שעולים למוקד ונשרפים. ומוטב כך, להשרף, לא להשאיר אף לא
אפר, להפוך לרוח, לצאת מהחיים.
|
לקראת ערב ניחוח הפרחים מתחזק, מכה בנחיריים. זהו ריח של
תסיסה, קצת מחניק, משכר, מותיר קשרים בנשימה. זהו ריח של זמן
שעובר ללא רחמים.
|
אליגוריה. מסדרת 'לונדון'.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
האוננות הכי
חשובה ביום היא
אוננות הבוקר! |
|
