|
היי אני כרמל
זהו.
וכשאכלנו שתקנו. גם כשלא אכלנו.
וזה היה בסדר לשתוק, כי כשמכירים מישהו כבר כל כך הרבה זמן לא
מרגישים את המבוכה בשתיקות.
וזה פתאום כל כך בסדר פשוט לשבת ולא להגיד משהו.
|
האוטובוס האחרון עוצר, והנהג מצפצף לי והסיגריה מתנדנדת לו
מהשפה ונופלת. לאט.
האחרון, אתה מבין? היית אמור לבוא מזמן יא אפס.
|
אני באתי לכאן בגלל שהבוקר שאלתי אותה מה זה להיות מיוחדת, כי
ההוא כל הזמן אומר לי את המילה הזאת ואני לא ממש מבינה למה הוא
מתכוון.
|
זה מה שחסר לי, חשבתי, שיתחילו לצטט אותי ברגעים הפחות מוצלחים
שלי.
אז הלכתי.
|
כאילו אתה מחזיק משהו כל כך חזק באגרוף וכשהיד נפתחת כמו פרח
אתה מגלה שאין שום צוף,
וכל מה שנשאר לך זה ריק אחד גדול, וזיעה ביד.
|
כמו טיפות גשם על האדמה
קצת מצמרר,
שזה יורד נורא לאט
ואתה מת נורא מהר.
|
אמרו לי כרמל מה קרה? אז אמרתי שכלום. אז היא אמרה שמה, היא
רואה שמשהו לא בסדר.
אבל אמרתי שכלום. שאני בסדר והרגשתי כזה גוש בגרון.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" זה לא שם
ארוך מדי לספר?
ד"ר אפרוח ורוד
מתלבט בינו לבין
עצמו כיצד לקרוא
לספרו החדש,
ומגיע למסקנה
שלמרות הכל
מדובר בשם קליט
ועוצמתי. |
|
