|
סיבים סיבים של רכות לבנה היה עשוי, ובתוכה שכבות הולכות
ומתעגלות, מתעגלות וקטנות, וקטנות ומתרוקנות עד הקצה. ואילו
הקצה היה אפור, ערום ומופשט מכל רוך.
|
זוכר את היום בו הכרנו, שם בירושלים, בדירה חשוכה של חבר עוד
כשהיית חשדנית, קצת מהוססת. כמה שבועות אחר כך כבר הספקתי
להתמכר לתחושת האצבעות שלך עלי,
|
|
|
הבנתי את זה
שתמיד כותב "יום
אחד מישהו יבין
אותי - ואז אני
אעלם"
אבל הוא לא
נעלם. אולי לא
הבנתי אותו
נכון.
צרצר. |
|
