|
(תחת הבגדים שלי רק אני עירום לגמרי)
הידיים קצת מקולקלות, אבל כשכותבת, אני נחה. או
להיפך.
אני הגשם,
כך טענתי,
אני העץ רחב הידיים
שעליו ככפיות.
אוגרת ואוגרת אני
ולו רק כדי לבנות לך מעיין
|
כולם אנוש כמוני.
כולם לעתים קמים לחיים.
|
לאחר זמן מה ניתק העץ את שורשיו
ונסק גם הוא
|
איזהוא העץ הרקוב איזה
הוא
|
אני מתגעגעות.
הייתי עוצרות הכל
והופכות את כיוון הגשם,
אילו הייתי יכולות.
|
זוהי שרשרת שאני תולה כמו בחג הסוכות
כל עיגול בה אינו כקודמו
אינו כתמול שלשום כל עיגול בה
|
אתה מושך אותי בעורך החלק
מכין אותי לנשיכה
למעשה זה לא נחוץ
|
הגלים שמתנפצים הפוך
עם לבן הפוך
השתקפה בי בבואתם
|
נזלת נוטפת מאפך
וכשנטפה אש, אז הרהבת עוז לצאת?
|
יש כאן הר הצף על ענניו ודאי ממלכה זו לאחרת
רחוק לאצבע משגת אך עניו
|
ביושבי אוטמת את הצלילים,
עוד לא הצלחתי לקום בצורה היאותה.
מיתריה כה דקים.
|
החזקתי בידי לויתן
הם שחו מתחת לרצפה בסלון
בגודל כף רגלי
|
כולו צורת ביצה.
אך פתח לו
כמו נקב נכישה
לחישה
|
אצבע אחר אצבע אני מניחה את כולן על השקט
אין לזה מלים אך אני מוכרחה
|
כרוח ריחפתי מעל הרעש
רק מי התהום דוממים
אותם העדפתי מכל.
|
אגמר בתוך עצמי, כמו כל הצדפים.
|
געגוע עז מתגלגל בכל גל נושא דמעות
געגוע לדרור סגלגל
אני רציתי לגדול.
|
מנשקת כאשה בלחיי:
"את רואה, זו אהבה
נדמה לנו כי צלילה אולם יקיצה כאן
|
איכה בדרכיו שמתמעט
בגובהו
|
אל הארכיון האישי (30 יצירות מאורכבות)
|
|
למה להתווכח
שאפשר להרביץ?
זהו, גמרתי. |
|
