[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










"השפה חושפת את העולם, דבר כדי שאראה אותך."

היא קעקעה את זה על הרגל לפני שנים ספורות, ומאז,
בעצם מלפני כן אפילו, זה מלווה אותה, מנחה אותה
ואופף אותה בכל.בעיקר כשהיא כותבת.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
תמיד אמרתי שזה לא משנה לי, שזה לא באמת מפריע לי, שאני לא
נוטרת לו טינה, לא שונאת אותו או משהו כזה, שאני פשוט מבינה
אותו, שאני בכלל לא יודעת איך זה לחיות עם אבא

מה, מה קרה? לא שמעת מהבן שלך שאל?
הבן שלנו, ואני לא מבינה מה הבעיה, הוא שאל איך מציירים שמש,
אז תענה לו.
מה, עיגול עם קרניים בצבע צהוב?

דבר אחד כן היה לשלושתם במשותף - הם היו מכוערים בצורה יוצאת
דופן.

ישבתי מולו וחשבתי, איך דבר כזה קטן, כזה חמוד וכזה מצחיק יכול
להגעיל אותה..

פעם חלמתי עלייך. פעם...
היום אני כבר לא חולמת בכלל, כלומר אני חולמת, אבל רק סיוטים.
בסיוטים שלי יש הכול, ילדים מתים, אנשים מתים, מדינות
שמתפרקות, שואה, טרור, הרבה דם, המון פחד, מלא דמעות, יש להם
רק דבר אחד משותף, בכולם אני תקועה, לא יכולה לזוז, לא יכולה

מדהים מה מוזיקה יכולה לעשות לבן אדם, לי אישית היא עושה רק
טוב, לדמות שלי קצת פחות...

ואולי אני אצטרך לרצוח את מה שיתפתח לי בבטן ואפילו לא להיות
הילדה הקטנה של אימא ולהחזיק לה את היד, אלא בסתר - הכל בסתר.

הגעתי לענן גדול שם לקחו את המעיל שלי בכניסה ונתנו לי גלימה
כתומה.קופידון הוביל אותי פנימה ושם ישבו עוד 15 אנשים בגלימות
צבעוניות כולל האיש שלי.
התיישבתי איתם ואז התחלנו לדבר על איך לשנות את העולם, להפוך
אותו למקום טוב יותר.

אז בסיום המשמרת נכנסתי לחיפושית המתפרקת שלי וטסתי הביתה
ורצתי במדרגות והגעתי לטלפון מתנשפת, מתחילה לחייג ומנסה
להסדיר את הנשימה שלי בו זמנית, ורק שהנשימה שלי סוף- סוף
הסתדרה וצליל החיוג החל, רק אז נזכרתי שאני בכלל לא יודעת איך
קוראים לו

חודשיים בלי הפסקה, חודשיים שלמים עבדתי עליו.
כולם חושבים שזה דבר קל, שכול מה שצריך זה שבוע, אבל זה רק מה
שמספרים לילדים, בפועל, אפילו חודשיים זה זמן שיא, תשאלו חברים
שלי שעשו את זה לפני.

אני רוצה שתיקח אותי,תיקח אותי כמו חלום,כמו רוח סערה,תסחוף
אותי אחריך כאילו אין מחר,בלי סיבה לקום בלי סיבה לחכות,פשוט
תיקח

אגדה
החלונות דפקו בצורה מטורפת ואני כמה שהייתי עייף ורציתי רק
ליפול אחורה, להישען על הזגוגית החמה ולהירדם, לא יכולתי עם
הרעש הזה.

פעם כשהייתי קטנה הייתי חולמת על זה, על הממלכה הקסומה הזאת
שקיימת מעבר לים, זאת שאף אחד לא צועק בה, שאנשים לא מתפוצצים
ושכל מה שרוצים קורה.

טוב, חשבתי לעצמי, יותר מוזר מזה בחיים לא יכול להיות. איך
לעזאזל קרה שבמהלך יום עבודה אחד המרפסת שלי הפכה לחניון
ציבורי שמנוהל על ידי מקק ענקי העונה לשם יעקב, ועל ידי פיסטוק
האמסטף שלי.

משהו כבה לה בעיניים.
משהו כבה לה בעיניים ואף אחד לא שם לב.

אהבה
טיול מנלכולי לנפש של אשה. אם היא שלי או לא, אתם תחליטו...

זה מצחיק איך כול הודעת טקסט של כמה מילים - שאני רוצה לשלוח
לך ולא שולחת בסוף כי אני מרגישה כול כך מגוחכת כשאני מסתכלת
עליה - בסוף נהפכת לסיפור.




הרשה נא לי
לחלוק על דעתך!




המכחישנית


תרומה לבמה





יוצר מס' 79914. בבמה מאז 31/5/08 20:07

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לכרמל דפני
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה