|
אנילא אוהבת לדבר על עצמי.
הוא מדמם על הדשא של השכנה, שוכב על האדמה חסר אונים.
כל מגרעותיו פתאום נראות לעין, ואני? עמדתי שם והסכתלתי...
|
מגעו הקר מלטף את עורי החלק מתמימות, אותה תמימות אשר הוא לוקח
ממני.
|
ואז אולי מפעם לפעם היית רואה אותו אבל כבר שכחת, כי יש כל כך
הרבה אנשים ואת כבר לא זוכרת מי את.
|
פתאום החדר והאיש המוזר הפכו ללבן ולאחר מכן לסגול, כחול,
צהוב... ואז שמתי לב שיש חלון בקצה החדר/התקרה שממנו יצאה
הקשת.
|
My love for you is like a door
You look at me so weirdly when we go to the store
|
היא גורמת לי לצחוק.
היא גורמת לי לחייך,
וכל מה שרע הופך לורוד,
וכל מה שטוב נשאר טוב.
|
זיקה לשקטים - שבמקום להחריש רעמי קולותיהם,
בעיוורון האילמים השאירו הכל בפנים.
ולזועקים - הצווחים - רק השבתם גיחה לחוטאים.
|
בעבר הוא אהב נשים, יפות יותר, רזות יותר, חכמות יותר, מנוסות
יותר, שיודעות יותר
|
הטיפות החמות נוטפות על עורי,
ממיסות אותו.
אני מרגישה לכודה, אך בו זו זמנית בטוחה,
מפניו,
מפני תשוקתו.
|
אני כמו אבטיח, יש גם גרעינים שחורים.
אני כמו מפתח לדלתות של המונים.
אני כמו ים, לפעמים באים גלים.
|
לגור באיזה דירה מסריחה
שהמזגן יטפטף על עורקיי
והרוח מן החלון השבור תעיף את כל מסמכיי
|
100 איש בקרון -
100 נשים.
100 ילדים.
100 גברים
ו-100 זקנים.
|
והמילים...
פשוט נשפכות
ותגובות - מגיעות
|
אל הארכיון האישי (23 יצירות מאורכבות)
|
|
המוות הוא
תקווה
היחידה שנשארה
לנו בחיים
ליאו האיש העצוב |
|
