|
אנילא אוהבת לדבר על עצמי.
הוא מדמם על הדשא של השכנה, שוכב על האדמה חסר אונים.
כל מגרעותיו פתאום נראות לעין, ואני? עמדתי שם והסכתלתי...
|
מגעו הקר מלטף את עורי החלק מתמימות, אותה תמימות אשר הוא לוקח
ממני.
|
ואז אולי מפעם לפעם היית רואה אותו אבל כבר שכחת, כי יש כל כך
הרבה אנשים ואת כבר לא זוכרת מי את.
|
פתאום החדר והאיש המוזר הפכו ללבן ולאחר מכן לסגול, כחול,
צהוב... ואז שמתי לב שיש חלון בקצה החדר/התקרה שממנו יצאה
הקשת.
|
My love for you is like a door
You look at me so weirdly when we go to the store
|
היא גורמת לי לצחוק.
היא גורמת לי לחייך,
וכל מה שרע הופך לורוד,
וכל מה שטוב נשאר טוב.
|
זיקה לשקטים - שבמקום להחריש רעמי קולותיהם,
בעיוורון האילמים השאירו הכל בפנים.
ולזועקים - הצווחים - רק השבתם גיחה לחוטאים.
|
בעבר הוא אהב נשים, יפות יותר, רזות יותר, חכמות יותר, מנוסות
יותר, שיודעות יותר
|
הטיפות החמות נוטפות על עורי,
ממיסות אותו.
אני מרגישה לכודה, אך בו זו זמנית בטוחה,
מפניו,
מפני תשוקתו.
|
אני כמו אבטיח, יש גם גרעינים שחורים.
אני כמו מפתח לדלתות של המונים.
אני כמו ים, לפעמים באים גלים.
|
לגור באיזה דירה מסריחה
שהמזגן יטפטף על עורקיי
והרוח מן החלון השבור תעיף את כל מסמכיי
|
100 איש בקרון -
100 נשים.
100 ילדים.
100 גברים
ו-100 זקנים.
|
והמילים...
פשוט נשפכות
ותגובות - מגיעות
|
אל הארכיון האישי (23 יצירות מאורכבות)
|
"ירח מלא בחוץ
הלילה שום כוכב
לא יזוז
אני שותק כדי
לשכוח אותך,
בבקשה אדוני
הלילה
השתיה על
חשבוני"
היפית שתקה,
ביקשה יפה, קראה
עוד יונתן...
אבל עדיין השתיה
על חשבונה |
|