אולי זה היה הוילון. כן, זו חייבת להיות אשמת הוילון. בהיתי בו
כל ערב כששכבתי במיטה. לא היתה ברירה, הוא ניצב לו שם בדיוק
ממולי. וברגע שעצמתי את העיניים, הצורות הפכו לפילים אדומים.
שורות שורות של פילים אדומים, זזים באיטיות בזה אחר זה, במין
שרשרת אינסופית.
|
