|
מחפשת את המציאות שלי.
כשאני חושבת על אהבה אני חושבת על גברים לטיניים מהממים, ועל
החיוכים החצופים והסקסיים שלהם.
|
ניסיתי להרים את הראש כדי להבין איפה אני,אבל הוא כלכך כאב
כשניסיתי להרים אותו.
סובבתי את הראש הצידה כדי לראות מה קורה וראיתי משני הצדדים
שלי בערך חמישה ידידים שלי,ומדורה דועכת.
|
הנה אני שוכבת על הרצפה של החדר שלי, מרוכזת בעישון הסיגריה
האחרונה מהקופסא, עוצמת עיניים ונודדת למקומות אחרים, נעימים
יותר.
|
מילים יפות כבר עוברות לידך,
כאלו הן לא שם.
כי את כבר לא מאמינה שזה נכון, ולא מאמינה בקיומן.
|
יש חיוך על הפנים,
חזרתי לחיים, מנהר המתים
|
לאיפה נעלם הלב?לאיפה הלכה ההרגשה?
|
מצב נפשי שתלוי על חוט דק,כמו מריונטה,
בכזאת פשטות, בכמה תזוזות קלות מרעידים את נפשך.
וליבך כבר אינו שלך לפתע.
את כבר לא מסתכלת סביב רק בוהה,
|
חתלתול קטן,
חתלתול כתום.
טיפס לו על העץ.
חיפש ציפור, שאותה יוכל, לבלוס בבוא העת.
|
טיפה מהמציאות צורבת את עורי
|
כמו כולם, גם אתה מרגיש שאתה מיוחד,
מרגיש שאתה הכול ושאתה תמיד יכול.
לא חייב להגיד, ולא חייב לשאול.
|
ואעשה יצירה,יצירת אומנות,
של תאווה,כסף וחומרנות.
|
ושוב כמו תמיד שוקעת לך בחלומות ובדימיונות
וכול מה שנשאר זה רק לקוות
אבל כמה שתחשבי ותחלמי יותר
הסיכוי שזה יתגשם רק הולך וקטן
וגודל האכזה שלאחר הציפייה יכאב עוד יותר
|
ועכשיו לומדת לחיות גם עם הכאב
גם עם החור הכואב שנצרב שם בלב.
מחזיקה חזק עם הציפורניים כדי לא ליפול לתוך תהום
|
ושוב עולה השאלה
של למה לבד?
ואיך זה קרה?
ולא יודעת אם להמשיך לחשוב
או פשוט לעזוב הכול בשקט,בצד.
|
עם שרירי הבטן והעור החלק
אותו מבט סדוק ומרוחק
|
אבל שוב זורקת את הסכין על הריצפה.
ומבינה שהסוף כנראה עדיין לא בא.
כי זה לא יעזור והכאב יעבור
|
|
|
מכירים את האתר
הזה "בנץ' הוא
רשע"? אז זה לא
נכון. קיפי
החדש, עם
הסניקרס, הוא
הרשע האמיתי.
קיפי האמיתי
כלוא במרתף חשוך
בצד של רחוב
סומסום שאף פעם
לא ראיתם,
ומכריחים אותו
יום לאכול
צ'יזי-פופס
ולראות ג'רי
ספרינגר.
מכורה כפייתית
לרחוב סומסום |
|
