|
אליי כמהים
רק בחורים מחולפים
|
הגשם הזה,תכלית בודדה לו...האמנם?
האם אותו גשם פשוט, בידיו לפרוץ בי דרך?
|
ואז בלילה אחד פסיעות מוכרות הקיצו אותי משנתי הנדירה
|
כשהוא היה לי בין הרגליים, הייתי בטוחה, מוגנת...
|
כשהוא היה לי בין הרגליים,הייתי בטוחה, מוגנת...
|
|
|
התסכול הוא כמו
חבר טוב, תמיד
הוא שם כשצריך
אותו... לפעמים
גם כמו חבר זבל
חרא דרק...כי גם
אז הוא תמיד שם,
בעצם התסכול הוא
ישות עצמאית על
גבול האוטרקיה
(אם לא מעבר
לזה)
ם. ףץךן, מסתכל
ומתסכל מילה
ופרשנותה (טוב
אז לא). |
|
