|
שבטך ומשענתך המה ינחמוני
אנחנו יושבות בבית החולים. תמיד זאת אני שמבקרת אותה, עוד לא
יצא לנו ההפך.
|
אברהמסון אומר שאני צריך לגמור איתה וזהו, אודרוב. הוא אומר
שהכל שטויות, ומה פתאום אני בכלל שם על הברכה הזאת, ועוד מתרגש
מהדאווינים שלה. כמו אידיוט אני יושב מולה, בוהה בעיניים
הבהמיות נפקחות ונעצמות לאט על השולחן.
|
כולם מחפשם חורים,
שימלא הריק את הריק
|
מלאך נראה אליו בחלום
ובעלי לא צעק, לא זעם
|
שמע - -
ציפורים מחכימות.
ציפורים משכימות.
|
רגלי ההמונים נשאו את ההמונים:
|
הנה, כבר היינו כאן.
ברחוב הזה, המוכר פתאום.
הלכנו שעות מבלי להגיע.
|
יציבות כמו שלד.
חזקות כמו שריר.
|
האמונה צומחת, היא אמרה,
מתחזקת עם כל יום שעובר
ומתעצמת, כמו שיח
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
גראס ממסטל הטבק
משתעל היין משכר
והאוזו משחרר,
הנפאס מעקר
החשיש ממחזר
הג'וינט מאחר
ואני כבר לא
זוכר, הטריפים
מסוכנים הקוק על
הפנים הדבק
בנחיר והרואין
עושה חורים,
ורק אני ממשיך
עם הסלוגנים.
אחמד אחמד מהרהר
בפרישה אחרי
שיחה עם הדילר
שלו. |
|
