|
 טיפול עצמי ראשוני בתחילתה של דלקת עיניים שהתפתחה מהקור
המקפיא של אמסטרדם..
ולשאלת הקוראים - כן! זה עזר מאד! |
כרוניקה של אהבה ידועה מראש?
"כי שירי הוא בת קול ברוח
מכתבי השלוח
מסילת חיי
געגועי
הד תפילותי.
כי שירי הוא עלה ברוח
הנידף, השכוח
הוא האור הרך הנפקח
בלילותי
הוא אתה ההולך אלי.
בנדודי חולפות עלי
תמונות ונשמות
ושמות שמות
אתה בא והולך אלי.
איי
עלטה סביב
הלוואי שאתה מקשיב
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אלי.
בדרכי הולכים איתי
נופים וניגונים
ופנים, פנים
אתה בא והולך אלי.
יה
דומיה סביב
והיה אם אתה מקשיב
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אלי
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אלי.
כי שירי הוא משב הרוח
חלוני הפתוח
מעין כוחי, צחוק ובכי
קץ ייסורי
אתה בא והולך אלי".
בוקר חדש נפקח לעיניי,
מודה אני שקמתי.
השמש מענגת את עורי,
ואני צועדת יחפה אל אורה
|
בוא תהווה לי בית
כמה דמיון נחוץ
לבני המחר, רעפי האתמול
ועוד גדרות וגדרות של שקט
|
מה הוא יבוא?
מה הוא ילך אליה,
במערומיו?
בנפשו הכבולה בלבושו?
|
הידיים רוצות והלב שלו חם,
ועיניו נשטפות בתכולו של הים,
ושפתיה קרובות,
אך היא כבר לא שם.
|
נעים לך שהיא נוגעת ככה?
זה מזכיר לך קצת אותי?
הרפרוף בשפתיים,
המבט בעיניים
|
לא מאמינה בלקום וללכת
לא מאמינה בלעזוב כשכואב.
מלחמות עושים מבית,
נלחמים עד האמת האחרונה
|
איך אתה חי עם עצמך?
קם כל יום בבוקר,
שוטף את הפנים
|
טיפות, טיפות של זעקה
ובוץ רטוב
ונפש.
ורק מקום קטן של אהבה
|
מחר זה מחר,
היום - הנני עדיין הולכת
במשעול פרשות של דרך חיינו,
מתחפרת בגומחות האהבה הרופפת
מתנדנדת סחור וסחור.
|
והיא ננעלת בתוך קופסא של תכשיטים
מתקפלת לה כמו תליון קטן
מוציאה משם פתיתי זהב
מנצנצים באור יקרות לבן
|
התכול שלו עוטף אותה ברכות
היא צוללת וצוללת
עטיפה של חום.
כמה תכלת יש שם?
|
|
|
אין לי ארץ אחרת
רק אם אדמתי
בוערת
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
