[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 Metal Up Your B(ass)

אל היצירות בבמה האהובות על ברוקן סואלאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ברוקן סואלאל היוצרים המעריכים את ברוקן סואל
"מבחינתו של לוחם האור לא קיימת אהבה בלתי-אפשרית.
הוא אינו
נרתע מפני השחיקה, האדישות או הדחייה.
הוא יודע שמאחורי מסכת הקרח שאנשים עוטים על פניהם,
מצוי לב של אש.
על כן מסתכן הלוחם יותר מאחרים. הוא מחפש ללא הפסק
את אהבת הזולת.
גם אם פירוש הדבר לשמוע תכופות את המילה "לא", לחזור
הביתה מובס,
ולהרגיש את הדחייה בבשרו ובנשמתו. הלוחם אינו נבהל
כאשר הוא מחפש את מה שנחוץ
לו.
ללא אהבה הוא לא כלום."

(פאולו קאולו)


ואני עדין כאן מנסה להתמודד עם המציאות...
ומנסה לשמור על השפיות...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
גיהנום
בלילה כשחשוך וקר, הוא מתקרב ונוגע. ואני שותקת, כבר אין מקום
לבריחה; תמיד הוא ימצא אותי, ויגרור בחזרה. ואני אקרא לאמא
והיא לא תבוא, ואני אקרא לאלוהים אבל הוא שכח מקיומי כבר מזמן.
והוא יתקרב ומתוך הרגל אני כרגיל אפסק את רגליי ואקבור את פניי
בכרית.

סופני
הוא שוב צועק עליי, כרגיל לא מגיבה, מסתובבת והולכת לחדר.
בורחת על המוסיקה שלי, אל המנגינה, הדבר ביחידי שמבין אותי.

זכרונות
היא יושבת בחדר מכינה שיעורים אם אור של נר. אסור להדליק
חשמל,
אסור לבזבז לאמא כסף.כשאמא תחזור היא בטח תכעס כי גם פתיל של
נר היא מבזבזת לשווא.

מלחמתי
הכול בירוק. כולם במדים. כולנו חיילים, רכוש צבאי ולא יותר.
המריבות בבית רחוקות ממני עכשיו, אני הולך לעזה, אולי אני יהיה
גיבור.

היפרדות
אין סיכוי שזה יעבוד ביננו, אין סיכוי לאהבה ואין סיכוי שזה
יהיה טוב ושאף אחד לא יפגע.

אהבה
כשהכל נגמר, הוא נשכב לאט ליד גופה, היא נראתה כמו מלאך. הוא
לא ידע למה דווקא עליו היא הגיעה, הוא אהב אותה ובגלל זה הצטער
שהכיר אותה.

ייסורים
האם יצור כה קטן יכול להציל חיים?

כמיהה
אני שוכבת במיטה, אתה חוזר כמו בכל שבוע,
אני מקבלת אותך בחיבוק, בהמון אהבה, יודעת שמחר כשאתעורר אתה
כבר לא תהיה כאן.

נשמע צליל הדלת, אתה פותח אותה, נכנס פנימה, מניח את התיק על
הריצפה.

זוגיות
אחרי שהוא גמר והכל נגמר, הוא הסתובב והלך לישון, והיא שכבה
בצד השני של המיטה, מכווצת בפינה, ולאט ובדממה היא בכתה. לא
היו לה כבר מילים כדי לתאר את כל אשר הרגישה, את כל הכאב שרק
הלך והתחזק בתוכה, היא ידעה שכך זמן רב היא לא תחזיק, היא ידעה
שמישהו חייב ללכת, ו


לרשימת יצירות השירה החדשות
עצב
אתה חותך ואני
ביחד איתך.

אל תגיד שזה הסוף

יחסים
כנפיי פרושות קדימה,
מחכה לרוח שתקח אותי,
שתוביל אותי קדימה.

אהבה
רק חבל שצריך לשלם כזה מחיר כבד
בשביל דבר כה פשוט וטיפשי הנקרא "אהבה"

אהבה
ואני אבקר את שניכם בכל יום.

יחסים
כן, תכאיב לי אהובי, תן לי להרגיש בכאבך.
תרביץ לי, אסבול כל דבר עבור אהבתך, עבורך.

עצב
אהבה כבר מתה,
אין למה לצפות.
אהבה כבר מתה
והנשמה ביחד איתה.

געגוע
אילו יכולתי לחזור
אחורה בזמן,
האם הייתי משנה
גישה?

הרהור
איפה הייתה כששמחתי
עבורה?
איפה הייתה כשרציתי
אותה?

מחאה
כשאלוהים בוכה, כולם יודעים,
כשלאלוהים נשבר מהחטאים.
אך כשילדה קטנה בוכה,

אם רק יכולתי לגעת,
אם רק יכולתי לחבק אותה,
אם רק יכולתי לעוף רחוק,
אם רק יכולתי לנצח לאהוב.

יחסים
מילים מתוקות לאוזן
לא יפצו על
הבגידה.

ביקורת
אתם עוברים לידי,
בעיניים דומעות,
כמה פעמיים ביקשתי,
עליי, לא לבכות.

מורכנת ראש צועדת קדימה,
לעבר ההמשך, למקום
היחיד בו מחכים לי.

עצב
להחזיר את האהבה
משתוקקת,
את ליבך להרגיש
חופצת.

בדידות
ואני בוכה ואת מחייכת
אני מתמוטט ואת רק צוחקת
אני רוצה למות ואת את הבחור ההוא מחבקת.

שואה
ריקבון חודר לבגדים, הריח המצחין
של המוות

ייסורים
בגדים שחורים
ואיפור כבד על
הפנים.

ייסורים
לפניו היא צועדת בחשש,
אליו מבט היא לא מפנה,
הפחד שולט בלבה.

כעס
ממשיכים לפגוע, בסתר,
ממשיכים לברוח מעצמם.

גורל
הגורל שיחק בנו,
קופידון ירה בנו חצים.
ואנחנו ממקומות שונים,
עולמות אחרים.

עצב
אני גונחת לו באוזן,
הוא מתענג,גם הוא
גונח.

ייסורים
דממה,דממה ושוב דממה
כשאני איתך.

אהבה
אור מוביל
אותכם ביחד.
לדרך הנכונה,
דרך האושר, דרך האהבה.

ייסורים
אהבה רק הורסת
מכאיבה. כשהסכין לוורידים
מתקרבת, אני רגועה.

יחסים
זה רק אני ואתה,
זה רק אנחנו ואהבה.
זה רק אוויר ומים,
זה רק חיים ומוות.

בדידות
זיכרונות על אהבה שהייתה
פעם גדולה,
זיכרונות של פחד, כאב
אכזבה ופרידה

געגוע
אני הבטחתי עליך לא לכתוב,
לעצמי אמרתי עליך לא לבכות,
לא רציתי יותר להתגעגע,
לא רציתי יותר שיכאב.

געגוע
מתחת לעץ אשב לי
בצל, ואכתוב לו עוד
פתק, עוד מכתב.

אהבה
שוב רחוקה ממך,
גם הלילה אירדם לבד.
חום ידיך נותר כזיכרון רחוק,
זיכרון המכאיב לי כל פעם,
מחדש.

געגוע
הגשם פסק והשמיים הפכו כחולים,
הדמעות שלך נפסקו והחיוך עלה על הפנים.
חזרתי, אמרתי אבל לא האמנת

דיכאונות, תסכולים,
אהבה ופרידה.

חיים, מוות,

אהבה
נשמתי יוצאת כל לילה לחיפוש אחריך
אחרי נשמתי התאומה.

ייסורים
צלילי נקישה
נשמעים על הריצפה.
נקישה של טיפה,
טיפה של דם, ועוד טיפה.

אהבה
ילדה, את שוב
בורחת,
טוענת שאין זו
אשמתך.

כמיהה
חותכת עוד חתך, כואבת
בכאבך.
חותכת עוד חתך, מזילה עוד
דמעה.

ייסורים
בתוך עינייך רואה את
הפגיעה, ילדה ספרי לי
בגלל מה כל זה קרה.

עצב
וכשאין אף אחד
לי אין ברירה.
אני חותכת כדי
לא להיות עצובה.

עצב
כדור אחד
אקדח טעון,
יש מטרה
יש גם סיבה.

ייסורים
התנהגת אליי כמו אל אחת מתוך כולן,
שיקרת, השתמשת, בגדת, ואני חזרתי אליך,
מוכנה לסבול הכל מהתחלה.

כענף יבש נשברת ברוח,
נופלת על האדמה.
אשכב ימים על הרצפה,
בלי מעש, בלי תחושה.

גורל
כשאתה נצמד לקיר
כי אין לך לאן ללכת,
כשהשקט מקיף אותך,
מכל פינה.

הרהור
מה עוד נותר לי לעשות?
לבכות על שיר שלא כתבתי,
לבכות על זה שנשארתי ולך
שאוהבת לא אמרתי.

כמיהה
לפני שלמדתי לעוף,
הורידו לי את הכנפיים,
לימדו אותי ללכת ישר
ומהמסלול לא לרדת,
את השמיים גרמו לי לשכח

ייסורים
שותקת בלי עוד כוח למאבק.

קצרצר
אהבה נשארת אחרי המוות,
אך לאן אנו נעלמים?

מצב
היינו ביחד,
אך הרגשנו לבד,
היה שקט,
אף אחד לא צעק.

מצב
מילה אחרונה, נפלטת מפי
מילת תקווה,
מילת אהבה.

שיער שחור שופע,
עור לבן טהור,
עיניים שחורות כפחם
ולב כה גדול.

גורל
מקום בלי סבל,
בלי אהבה,
מקום שאין בו
שום נשמה.

אהבה
הוא צוחק, מחייך
נראה מאושר,
איזה בדרן,
שחקן נהדר.

טובעת, יורדת למטה, שוקעת

עצב
ראיתי בחלום,
את שערך מתנופנף
לו ברוח,
וחיוך עלייך מרוח.

מצטערת לומר
שאני הולכת
סליחה שזה נקטע
כך פתאום

אכזבה
ניסיתי להסיט את שפתייך ממני, ניסיתי לגרום לך ללכת,
ניסיתי להישאר לבדי לעד.

אכזבה
כל נחמה עושה טוב על
הנשמה.

בדידות
דמעה נופלת,מתרסקת
ולעולם לא תשובה.

בדידות
דמעותיך נספגו בחולצתי,
ביחד עם דמי,
דמי ההופך לקר.

ייסורים
ברגע שתמות,
לבי ימות איתך.
וטעם לחיי
לא ישאר.
ובלי ברירה
אקפוץ אל מותי,
בלי עוד סבל
ובלי חשכה.

געגוע
עוד שיר שנכתב
בלי קשר,
עוד פיסת נייר אבודה,

בדידות
כשהעננים הגיעו כבר הייתה דממה.

עומדת ליד הדלת, דלת לבך,
עומדת ליד הדלת וקוראת
בשמך.

עצב
כי הורד תנבל גם על קברייך

אכזבה
כמו תינוק בעריסתו
אני מתתי,
בשקט, בלי ללחוש מילה
חוץ מאוהבת אותך.

יחסים
ארד עד לשאול
כדי לראות,
את פנייך, את חיוכך.

יחסים
הסכין כבר לא עוזרת
באפלת, הלילה השחור
אהבה בי בוערת
ואין לה מסתור.

כעס
כשהיא צודקת,
שונאת,
כשהיא צועקת.
שונאת,
כשהוא נוגע, מלטף, מעורר בחילה.

געגוע
נפלה לי שרשרת,
נפלה מרצונה.
שרשרת שסימלה,
אהבה גדולה.

בדידות
אתה זוכר נסיעה באוטו
ואז הזיכרון נקטע.

מה לעזאזל קרה?


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
סופני
היא יושבת בחדר, דמעות זולגות. כשהסכין את הוורידים חותכת
זה כבר לא כואב.
היא כבר הספיקה להתרגל לתחושה הזו מזמן, לדם הסמיך והחם.

אהבה
הוא מפנה את הגב וסוגר אחריו את הדלת,
ומאמין למילים שיוצאות מהפה, מתי ילמד הוא לקרוא עיניים
ולהקשיב לכאב שבקול.

הספד
הוא הלך והבית נהיה מיד ריק.

היפרדות
לא נכון שלא אמרתי... אתה זה שבחרת אותי לא לשמוע.

זוגיות
הריב האחרון פגע בה כל כך היא רצה הביתה, לחתוך עוד קו.
היא בכתה לה לבד, כשאף אחד לא ענה, היא נשארה לבד בעולם הרחב.

זכרונות
כפרח בר גדלתי,
ואף פעם לא נכבלתי,
הייתי חופשייה, בלי דאגה,
רקדתי בלי אף בעיה.

היפרדות
מול מחשב ישבתי ולך לכתוב רציתי,
לספר על כל מה שעבר ומה שקורה כאן בלעדיך,
על המוסיקה שלי, על אהבה...

היפרדות
כמה פעמים אמרת אוהב ולא התכוונת,
כמה פעמים בכית בלילה כשהלכתי,
כמה פעמים צעקת את שמי ולא באתי,
כמה פעמים שאלת את עצמך למה?

מכתב
כשתקראי את זה, אני חושב שתחייכי.
כשתגמרי לקרוא כנראה תבכי.
תספרי לחברים, בתוך ליבם הם לא היו מופתעים.
תגיעו כולכם להלוויה. חלקכם אפילו יזילו דמעה.
אולי תצטערי שלא הייתה לנו הזדמנות,

זוגיות
נמצאת בתוך קשר,
מרגישה כמו בכלא.

יושבת מחובקת,
מרגישה נחנקת,

אהבה
אך הפרידה כה קשה,
הכל כואב ונשבר כשזה נוגע לך,


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
והיא תרגיש שוב בבית, בבית שלה, כמו עכשיו.
בבית הכאב.

היה חשוך בחדר, אני והוא, נרות בחדר ומוסיקה ברקע, לאט-לאט הוא
התקרב אליי...

בלילה כשנגמרות המילים, ואנו עייפים ממעשים.
יש שקט, את לידי שוכבת, שקטה, נרדמת לאט עם כל נשימה, מביט בך,
מחייך.

אין לאן לברוח ואין אפשרות יציאה.
מאבדת את שפיותי במעמקי מוחי.

בפינה היא ישבה,
נשבעה לנקום.
נשבעה להביא למותם,
נשבעה שיותר הם לא ינשמו.




אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
היא שותה את
העראק שלי, אבל
היא תשכב עם
ארבעתכם...





סרסור מתחיל


תרומה לבמה





יוצר מס' 23656. בבמה מאז 24/6/03 4:15

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לברוקן סואל
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה