|
אני חייב ללכת.
האם תבואי איתי?
|
נכנסנו ליער . לא היה זה יער עבות במיוחד.
גם לא נקי במיוחד, למען האמת.
היה זה בסה"כ היער של גבעת המורה- אורנים מתים ומיכלי פלסטיק
חסרי שם וסימן.
|
הוא נתן לה למות.
האם הוא יתן לה לעזוב?
|
הבקרים מתחילים להיות אפרפרים,
כהים,
מצופים בקרמל אבק,
ערפל שהפך... רק אבקת שואה
במגוון טעמים.
|
Anathema
קולו של חד הקרן
בוטש ארוכות בקרקע
ישנה,עיני פקוחות
בסיוט אילם
|
כמה אנחנו אוהבים
צבעים עכורים,ומילים שלא אומרות כלום
זו כבר לא אכילה,זו לעיסה בלתי פוסקת,
עיסה,מחשבה מפרכסת,
מחכה ללילה,
להתעורר
|
השומר,
לא מת
אבל קרוב,
כך שההבדל מתחיל להצטמצם.
|
מתרחק ובועט,
אל תוך קלחת,
בוחל בה,
נופל
|
מילים יפות ורכות
ערפל ירח ודם
יכולות לזרום על דפי
אך לא להיכתב
|
מה הוא אותו רגש...?
כמו טריקת דלת זועמת בדממה,
|
And as moon drew close
To perfection
|
את תרוצי בין שדות אין
סוף, רוח קלה,קרה,
תזיז אניץ אחד ירקרק
וחוטם אדמדם יתרחב
|
זה הכל רק צבע
דוהה.טיח מתקלף ומתקפל
שמיים מאבדים אשליה
|
צעדים טופפים
בסימטריה עם צדעי המדרכה
|
מותו של הפיהרר
אני אובד להשיל
את החומריות,מעליי,מתחתיי
|
תחת הדרכתו
של מדריך וויקטוריאני
צר פנים וחיוור
הילכתי במדבריות הקפואים,
מציץ דרך חרכי
הרים של טירוף
בדברים שאולי לא היו,
|
אחפון בידי עוד קומץ אדמה טחובה
ואצוק בדמותי עוד מסמר חלוד
לבנות מדם
|
נרתע, צוחק- קולות
רדיפה ופעמונים
שלוח ניגר כאן מעין,
ניבא רחוק,
התנבע בין הרים
|
שבעתי מכך -
אוויר שהיה
יכול להיות קר יותר,
ומצב חצי-ישנוני, קטטוני,
אדיש, חסר רגש,
|
האם קיים משהו מעבר לבשר?
מה נמצא מעבר לחומה?
|
לאור של נרות חלב אחרים לגמרי,
ומאורות. לטוב ולרע.
|
|
|
אולימפיאדת
המתאבדים:
קפיצה למים עם
חבל סביב הצואר |
|
