[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בוריס בורינל אוליאנסקי
יש פנים
ויש אנשים
ויש אנשים שיש להם פנים
אבל אני את פני תרמתי לבמה החדשה.
גם אתם הייתם נפטרים מפנים כאלה...

ICQ 157591604 157591604
אל היצירות בבמה האהובות על בוריס בורינל אוליאנסקיאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי בוריס בורינל אוליאנסקיאל היוצרים המעריכים את בוריס בורינל אוליאנסקי

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
It was a dark, cold January night when Elizabeth died. Three
days have passed since then; my eyes were long since dry, my
mouth sour from beer... Or was it the vomit?

רק שלשום הוא התבכיין לי. הוא ישב לו על הכיסא בהפסקה, אחרי
שיעור מחשבים, יושב כזה אומלל עם מבט של "תעזבו אותי" שאומר
בעצם "אני רוצה תשומת לב"...

ועכשיו אני עומד מעל שלולית דם ענקית.

פעם, לפני הרבה הרבה שנים, במדינה רחוקה רחוקה, היה אדם שחי
לנצח. הוא היה אדם אומלל מאד, כי קשה לחיות לנצח, אבל הוא ניסה
כמיטב יכולתו.

"האדון עוד יטפל בך!" צרח הגיבן, מנפנף בידו השמאלית האחת,
ודידה לו אל מחוץ לחדר. דלת הפלדה השחורה נסגרה בקלות מפתיעה
מאחוריו, הוא דידה לו במעלה המסדרון, עובר על פני דלתות דומות,
עד אשר הגיע לדלת ורודה מרופדת. בשעות אלה ניתן היה למצוא את
האדון בהרמון.

משל
הבז הביט בזוג היונים מלמעלה, עיניו החדות שניות רק למקורו
האיום, וגיחוך נשמע מבטנו.
יונים לבנות... כה שמנות, כה יפות! טעם הבשר שלהן כבר עמד על
לשונו, חלום מתוק של דם ורצח.

לילה אפל וחשוך אחד (לא חשוך יותר מדי, מכיוון שבקיץ הלילות
המוסקבאים קצרים במיוחד, והאור כבר התחיל לחזור לשמש עירי
הסרוחה) ישבתי לי מול מסך מחשבי היקר וחשבתי: כמה חבל שאיני
יודע מה לכתוב!

דביק.
מתוק.
מזעזע.
שלושת המחשבות שחלפו בראשו של אלברט לינשטיין כאשר ראה את
האסטרואיד פעם נוספת. אלברט שנא סוכריות. מאז שהיה ילד שנא
סוכריות. פשוט תיעב אותן עד למעמקי נפשו הפרופסורית. אך לעס
אותן. מדוע? או, היו סיבות...

מלמולים חרישיים יצאו מפיו של זארון, האביר הטרי עם השריון
המצוחצח והחרב הבוהקת, בעודו יורד על ברכיו, רוכן מעל גופתה של
הנערה אותה כה אהב.

"זה סכין זה?!" המוכר השמן צרח, משפריץ רוק, זעה וחתיכות
מארוחת הבוקר שלו. משהו עם פלפל, כנראה. השומנים שלו קיפצו
מתחת לגופיה הירוקה שלו וכל הזבובים עפו מהקרחת שלו לכיוונים
שונים כאשר הוא התחיל להתנשם בכבדות.

האגם היה שקט כתמיד, רק טפטוף הדמעות של הצפרדע נשמע על מימיו.
היא ישבה לה על עלה ובכתה ובכתה. בכתה בשקט, מקווה שלא ישמעו
אותה, שלא ישימו לב. היא הסתכלה על השתקפותה ובחנה את עיניה
הנפוחות, צועקת על עצמה בשקט, חושבת לעצמה כמה היא טפשה!
מטומטמת! אסור לבכות! ה

שעה עברה מאז שהתיישבתי שם בואדי, הג'וינט השלישי לחוץ בין
האצבעות, עשן מתוק חודר לריאות ויוצא מהאף, מהפה, ניסיתי אפילו
מהאוזניים, למרות שידעתי שאני לא אצליח, אבל זה היה נחמד
ומדגדג כזה, גרם לי לצחוק, אז למה לא? כשמוטי בא לא סובבתי את
הראש, סתם צעקתי...

הומור
שואף את עשן הסיגריה המגעיל אך הכה מוכר ונעים, מוציא את העשן
מהאף בלי אפילו להוציא את הסיגריה מהפה, שתי ידיו על ההגה, הוא
לא שם לב לדרור שהוא דרס.

'זרין, תפסיק עם זה!' לאזה דוחפת אותו מעליה, כמעט מפילה אותו
למדורה. 'כל פעם שאנחנו מנסים להנות ביחד אתה נהייה פרנואיד!'
אזניו המחודדות של זרין קיפצו מצד לצד, מבטו מסתכל לצדדים. הוא
הרים את קשתו בזהירות וכוון לכוון השיחים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
I sit on the floor
And I look at the door
My glass is still empty
As I drink like a whore

Three bottles of vodka
From the russian, the cold

Seven bottles of rum
Of the pirates, the bold

נשקתי
טעמתי את לשונך

חייכתי
ליטפתי את שיערך

צחקתי
נגעתי בזוהר עורך

ביום בהיר
מצאתי שיר
השיר היה ממש מהיר

בדידות
הם שניים
אני אחד
צופה מהצד

הם שניים
אני אחד
לבד


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ג'ננה
בכל העולם יש כ6,000,000,000 אנשים. מתוכם כ3,500,000,000
נשים. מתוכן כ1,500,000,000 בשלות מבחינה מינית. כל חודש, במשך
בסביבות השבוע, אשה בשלה מינית במחזור. ההסתברות היא כזו, שבכל
רגע נתון יש בעולם כ325,000,000 נשים במחזור... והאנרגיות
השליליות שנובעות מתופ

אפילו סיגריה שאחרי לא הייתה לנו. זה היה כל כך... לא ממצה. זה
פשוט לא הצליח. החבר הקטן שלי לא אוהב מערות, כנראה, וזה היה
מטריד. הוא עמד זקוף ומצדיע, מוכן לכל מסלול, כובע הגומי הדוק
על ראשו, אך בראותו את המערה האפלה הוא פשוט... התקפל.

כל פעם שאני שותה תה, אני שם אותו על השולחן וקצת נשפך. אחר-כך
אני מנגב את זה. וזה בסדר גמור, זה כבר נכנס לרוטינה, התרגלתי.




אני האיש שיודע
הכל אבל לא עושה
שום דבר


תרומה לבמה





יוצר מס' 29154. בבמה מאז 12/12/03 18:20

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לבוריס בורינל אוליאנסקי
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה