|
הועפה מהמגמה לאמנות בבית ספרה,
אז הלכה ללמוד לתואר באמנות באוניברסיטה.
ניסתה לכתוב יומן בצבא, אך לא הספיקה בשל תורנויות
המטבח.
כותבת אירועים שקרו בחייה ובשל שגעון הגדלות שלה,
החליטה לפרסמם.
יש לה תסביך פיטר-פן, אזי לא יודעת מה תעשה כשתהיה
גדולה.
אבל,
מקווה שזה יהיה בלונדון.
עידכון-
התבגרה בכמה שנים, עדיין הולדן קולפילדית, אך
באיטלקית.
הוא חכם
אני ילדה.
(אומרים שמוזרה).
הוא לא שלי למרות שאני איתו.
ואני לא של עצמי.
הוא דיכאוני,
אני מושפעת.
|
יש שאהבו ללמוד בתיכון, ישנם כאלה שלא. כך או כך, לכולם יש
חוויות מן המוסד שהולכות איתנו לאורך החיים (לפחות עד שאנחנו
מזדקנים ושוכחים דברים).
הסיפור שלי, שאיכשהו עיצב חלק מאישיותי,
קשור לבחור שלמד איתי.
|
...אז, נדמה לי שבשעות הצהרים המוקדמות, ראיתי אותו: סטיב
בושמי עם סרבל ועגלת סופרמקט
מעוטרת במשבצות סקוטיות המכילה המון מכתבים.
|
חורף 2001.
נסעתי עם חברה לפאב תל אביב מקסים מקסים.
(למרות שלדעתי זה די טיפשי לנסוע לפאב במכונית פרטית, כבר עדיף
מונית).
|
אתמול עשיתי טעות. נפרדתי בטעות מחברי.
אמרתי דברים שהתכוונתי אליהם, הייתי כנה. חוץ מהפרידה. לא באמת
התכוונתי אליה. איך לעזאזל מישהו נפרד ממישהו בטעות?
|
יא %#& יש שם שולחן, תזהר!
|
|
|
"השרוף"
בוליביה בשוונג
של הומור שחור. |
|
