|
כבר בלילה ידעתי ידעתי שאקום חולה.
ניסיתי לא לחשוב על כמה דברים שיש לי לעשות מחר וכמה המחלה
הזאת באה לא בזמן ולהתרכז בנקודה ספציפית על התיקרה, זו בפינה
השמאלית שכבר חודשיים נוזל ממנה קור של עכביש, אבל התיקרה
הסתובבה כל כך מהר שחשבתי שבסוף אני אקיא.
|
אמרתי לעצמי כדי שיעבור הזמן תתהלכי בבית כל פעם רגל אחת על
בלטה אחת רציתי לדרוך על כל האריחים לפני שזה יהיה בילתי אפשרי
.והלכתי כך עקב אצבעות עקב אצבעות מחדר לחדר וכך מבלטה לבלטה
מאריח אחד לזה שלצידו נושקת בכפות רגלי לבית שעוד רגע יהיה שלי
שלי שלי שלנו
|
כל עוד לא ידעתי הדבר הזה
יכולתי לחזור מתי שרק ארצה
אך משידעתי ואזל לי
|
הרחמים שוטפים בי כמו מקלחות קרות אני מודעת להם, נחרדת
ונגעלת.
|
לו הייתי יכולה
לקמוץ את כל רצונותי ומחשבותי
לכדי גודלו של כדור צימרי
|
את שלא אמרת -
הוא שאמרת.
ואת שלא עשית -
כמוהו שעשית.
|
אתה יכול לגרום לי אושר רב משתוכל לשער
ממש בשתי עיניך
|
חוט דק של עצבות דוממת שוזר אותנו זו לזה
|
בעיני מתקבצים ונאספים הגמגומים והשתיקות והצחקוקים וחדה
כוונתי מכדי שתוכל להתיק מבטך.
|
וברגע הרי אוכל לכווץ מציאותה הדואבת
בטריקת כריכה קדמית באחורית
אך הלשון נושקת לאצבע וזו בשארית נשיקתה מושכת את הדף הבא
ומגוללת המשך הסיפור.
|
ובסוף נדחק המרחק בין שקרי לאמיתותיי לכדי שכוות ריפוד נוספת
לחזייה, שמדמה את חזי יפה ומפוסל יותר, כמעט אמיתי ומתחתיו
מוטלים שדי מכווצים מבושה.
אני אמת ערומה.
|
|
|
נשבר לי מבנים.
אם הייתי אני
שקוראת את מה
שאני כותבת,
הייתי שואלת את
עצמי אם אני
דו-מינית.
גמבה, שגילתה
כבר ממזמן שכולם
מסביבה
דו-מיניים. |
|
