|
כל האנשים הקטנים שרצו לכיוונם שונים בשפות שונות נמחצו.
צעקו בשפה זו ונמחצו,
צעקו באחרת ונמחצו.
|
אני חי עם המוות בדירה קטנה בדרום ת"א.
הערב על קפה ועוגה,
אנחנו חיים מחדש את מות הורי
|
אז, אז בו נכעס על אבא ואמה.
אופס, הם מתו ואני הפכתי לשוחט פרות קדושות.
|
מה כבר רואים שם מרחוק?
נעלי פלטפורמה שמונה ס"מ?
שמלה כזו ושמלה אחרת?
|
המונה ליזה שבחיי,
את יושבת שם בעצבות שלווה
|
איחלת לי אהבה,
ובדף אחר להיחנק בה.
|
"אז איך תתקן?"
מרים כתפיים אתה עושה פרצוף של לא יודע
|
בתוך החשכה אני מתקשה לזהות איפה אני מתחיל ואיפה העולם נגמר.
החשכה מבלבלת ביני לבין שידה.
|
לא דיברתי,
ולו ידעתי איך,
לא הייתי מעז לכתוב
|
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
