|
כל האנשים הקטנים שרצו לכיוונם שונים בשפות שונות נמחצו.
צעקו בשפה זו ונמחצו,
צעקו באחרת ונמחצו.
|
אני חי עם המוות בדירה קטנה בדרום ת"א.
הערב על קפה ועוגה,
אנחנו חיים מחדש את מות הורי
|
אז, אז בו נכעס על אבא ואמה.
אופס, הם מתו ואני הפכתי לשוחט פרות קדושות.
|
מה כבר רואים שם מרחוק?
נעלי פלטפורמה שמונה ס"מ?
שמלה כזו ושמלה אחרת?
|
המונה ליזה שבחיי,
את יושבת שם בעצבות שלווה
|
איחלת לי אהבה,
ובדף אחר להיחנק בה.
|
"אז איך תתקן?"
מרים כתפיים אתה עושה פרצוף של לא יודע
|
בתוך החשכה אני מתקשה לזהות איפה אני מתחיל ואיפה העולם נגמר.
החשכה מבלבלת ביני לבין שידה.
|
לא דיברתי,
ולו ידעתי איך,
לא הייתי מעז לכתוב
|
|
|
רגע, תסבירו לי,
מאיפה אתם כל כך
בטוחים שמי
שמאשר את
הסלוגנים הוא
גבר? אולי הוא
אישה, כמו
בדוגמה? אולי
היא נעלבת מזה?
אני אומר
שמעכשיו צריך
להגיד "זו
שמאשרת את
הסלוגנים", ואף
אחד לא ישנה את
דעתי!
מתוך הסרט
"סלוגמה" בבימוי
רמבו 2 |
|
