|
"ואז...ואז המטוס התרסק בים, אני הייתי הניצול היחיד, אלוהים
חס לי על חיי, כל משפחתי נספתה באסון, זה היה כתוב בכל
העיתונים, רציתי להעלם מהשטח, דרך כל הקומבינות שהיו לי, השגתי
זהות חדשה, שיניתי את שמי מג'רמי לאליקים, את שם המשפחה השארתי
כשם שהיה, קניתי לי בי
|
כולי התחלתי להזיע, בחיים לא חשבתי שכל-כך הרבה שנים של בשלות
יצליחו להחזיק אותי כל-כך הרבה זמן במיטה לפעם הזאת.
|
פעם ראשונה שאני מסתכל על פרחים כל כך מקרוב, הם נראים מזה
גדולים ומגעילים שמשקיעים בהם קצת תשומת לב, אפילו ג'וקים
מסריחים כאלו הולכים עליהם, כאלו שעושים לנו "בזזזזז" באמצע
שינה.
|
ג'ימי, איש ארנב צעיר שכל החיים עוד לפניו, חייו היו מושלמים,
הוא היה נראה טוב, היו לו מלא חברים והוא היה מצטיין בכל
מעשיו, לג'ימי הייתה חברה, כריסטינה, אשת ארנב יפיפיה, חטובה,
גבוהה וחכמה, ג'ימי וכריסטינה אהבו נורא אחד את השני, אבל היתה
בעיה אחת
|
אלו הגומיות שלחצו והקיפו לי את השוקיים במשך כל הזמן הזה,
גומיות שהזכירו לי אזיקי רגליים, של כבילה מתמשכת, של אסיר חף
מפשע.
אלו הגומיות שדאגו כל יום להזכיר לי איפה אני באמת נמצא.
|
פעם יפה,פעם מכוער...
פעם רגוע ופעם עצבני...
אני יודע מה צופן לי העתיד...
אני שולט בגורל שלי...
אבל האם יכול להיות כי הוא שולט בי?
|
שבוע שני מתחיל, וכולם חושבים שאני דון ז'ואן דה לא מאן.
מזיין פה ומזיין שם, זה נראה... מושלם.
מביא לך את הפרח, נדלקות לך העיניים, ועכשיו יש לך מה לספר
לחברות שלך.
|
|
|
אם כל העולם במה
וזו הבמה
המרכזית. אז זה
אומר שכל העולם
נמצא פה...
כאילו |
|
