|
האתר מוקדש כולו לטהור באדם אשר הלך מעמנו
בטרם עת כשהוא רק בן עשרים וארבע אביבים
יהיא זכרך ברוך לעולם ועולמי עד אחי נשמתי
זכר צדיק לברכה אלון בלוך לעולם לא נשכח
לכתך מוסיפה משמעות עצומה לשורות
אלו שנכתבו זה מכבר בעודך בין החיים
כשאתה מוציא מהכלום אל הפועל
בפועל אל הכלום אתה מוציא
בקיצור כשאתה כבר מתחיל להיות קיים אתה נעלם
(אחרי שני משחקי שש בש)
מוסיקה של אלון שהיתה לי הזכות הגדולה
להשתתף בעשייתה תועלה לאתר בימים הקרובים
קטע אחד כבר ישנו ושמו sounds like butterflies
אז אספר סיפור קצר על גמד שפגש גמדה ונכנס לסחרור כזה, סחרור
של אהבה, ויום אחד פשוט נגמרה לה האהבה, אם אכן היה זה יום אחד
או אולי לילה או אפילו אם היתה שם שמש, להבדיל. אבל אדמה היתה
שם, בזה אני בטוח, וגמדות אחרות אין.
|
האהבה נקראת בדרכי בזמינות עכשיו
לא כדרך הנער העצור בדמיונות בחצר ולה עץ קמל.
|
Qui est venu à ma cour ?!
Pas de culotte
Avec un sourire idiot
|
Le soleil brille à ma belle
Est chaud pour l'amour qui a libéré
Il chauffe et je pleure
|
עמידה ללא שום עניין אל מול מצוקה
של מי התיק היא שואלת
תעזוב את הרגליים שלו זה כבר סוף הסיפור
|
וכשהיא מזדחלת
אל תוך ליבך
ומאינה הפכה לישנה
אהבה קטנה גדולה.
|
המשקיף לים
הליכה ברחובות תל אביביים
משחקים בצחוק גדול
לא מצליחים להפסיקו
|
נעזבת לרגע
או כך אתה חושב
ולמה?
כי לא היה בך הכוח לשנות
|
כפלדה בוערת,
נשמתי את נשימתך
|
תפסיקו לפחד
אין ממה
הפילים כבר מתים
גם הנמרים
|
דברים פשוטים הם דרכי ואני שמח שעדיין חשמל
של טוב זורם ממני לעולם הפחות בר מזל
שלא לומר ביש המזל
נעלם מבינתם מתפתל בין הבנה להבנה
|
דחפתי אותך רחוק מדי
והחבאתי דמעות עיפות
אל תאמרי מה שאת מתכוונת
זו רכבת של מישהו אחר
|
רגע מנוחה בין רגליים אקורדיון ירוק והרגע אינו סתמי
רוצה להיות לכן עיתון ועיין בוחנת כל מילה
ובריכוז מסתיר את פניו מהעוברים והשבים
|
ניצוץ אמת אחד של אהבה
והשריפה בך בערה
|
אבוא בבוקרו של יום לראות אם באת אלי
כשהמוזיקה עדיין מהדהדת באוזני
מקווה לראותך עד שחבית היין תתישן
פעם פגשתי נערה נתתי לה טבעת
ועשינו אמת ביחד
|
גם דגל יעשו ממך ויקראו לו נס
ומנס זה המוות לא מפחד להראות פניו
ונתת לו אוזניים להקשיב לך ולא הקשיב
ונתת לו עניים לראות אותך ולא ראה
ולא טעם את עצמו ולא הריח כי
שונה הוא משאריתך ורצה להתכחש לעצמו
|
שיבולת צנועה שלי
שבע שנים יחלתי לך
וחליתי מלפנייך
עול פניי היה קשה מפרידה
אפופת צללים
|
בתוך תודעתי נוצר הבל שקוף
שמותיר אותי ער
וזוחל על ארבע כורע על מרבד סרפדים
מלחך דשא כמו אז
בגן ההוא הרחוק מכל מרחק
|
בוא תמחה את דמעתי
ארור כאבי והסליחה שמקופלת
בתוככי נפלאותיך
|
גם כאשר לבי
יחצה לשניים
ודמי עצמותיי
יבערו לעפר ואפר
|
ילדה יפה מגישה לי אבטיח
קפה ולימונד
ואוזני נושמות
מנגינה אהובה רכה ואוורירית
|
אבוד בחלום רצתי ערום בין יישויות רקיע
כנראה שהתעלסות הנפש
לא יכלה להשביע את גופך שנתת לי
|
ואני נודד לבדי
והשחר מתכהה
מרגיש לזוגיות עכשיו
לפני שהים יעלה על גדותיו
|
טופרי הארי
מבצבצים מידך
ומבטך מזרה אימה
ומבטך מזמין
אישה
|
אפילו האוויר מתאמץ
להיות יותר קריר
אחרי יום שלם
של קיץ לוהט
|
הכובע שמוט לפנים
כמעט מכסה את עינך
והימים ימי אמריקה
|
ולמה הוא כבר לא
כועס על יהודה איש
קריות על הטיפול
המסור שטיפל בבן
|
החיוך בעינייך כל כך מתוק את מחביאה אותו
לעיתים קרובות נשימה החסרתי
תשמעי קשרת אומן לאבן הרייחים וזה
מוקדם בשבילי למות מתוקה
|
אהבה עם מוזיקה
אהבה עם עט
אהבה עם שולחן,
אלכוהול,
אשה, זונה עם עצמי
|
היי את שומעת נגמר הכעס
השארתי אותו בבן גוריון בין מושבים
מאובזרים בטלביזיות קטנות
השארתי אותו חבוי בין עצים וקוצים
שם סבבתי ערום צועק את שמו
|
נס ראיתי יום יום
ודמי געש ופחד לבי
לילה לילה
לנפשי שלחת מרגוע
|
ואת כבר מתכרבלת במיטת המתים שלי
מיטת אבלות שלא ידעה אהבה
מיטת שכולה עשויה ממילים מחוברות בדבק של אוויר
כל חלומות הביעותים שלי ירשתי ממך יעלת חן שלי
|
ההליכה לצוק
נותנת אותותיה
ובליבותיהן הקטנים
נדבק הפחד
דחיפה קטנה והן עפות
|
היא מחליקה יד בשיער,
הוא ממצמץ בשפתיו.
שניהם קמים ביחד
ועוזבים לדירת אהבהבים
|
חולצתו ירוקה ידיו מאדימות
וכתפיו צהבהבים
ראשו כארנב ובמצחו
קבועה לה עין אחת.
|
והלב אומר אמת
בתשוקה שאין שני אהובתי
בתשוקה אני נשרף אהובתי
|
היא ממהרת
וזוהרה מתחבא מאחורי
מחטיו של עץ אורן ענק
מפנה מקומה ליום חול.
|
מר טומן טמן ראשו חיכה למותו
עברה אשתו פיספסה ולא ידעה אותו
באו ילדיו חיפשתיך אמר אחד והחליט
לא להיות נולד
|
מעטים שמעו אותו בעודם
ערים כמו שמש ערביים
טיבע עצמו בחלומם
|
ואולי יש בעל ואולי לא
ואולי בדידות והספסל מעץ חם עשוי
ואת זמרת ואני רואה אותך
ואוזן מקשיבה לחליל ובס נעים מתחלף בשקט
|
גם היום הרוח העיפה
את תחתית הנייר
של הקפה שלי.
זה לא סוד, הוא מנסה
לומר לי משהו.
|
גם דמעות לא יוצאות כשאני מתכתב
וחשבון אתך מאז לא אני לא מחשב
|
מסעותי לארץ המובטחת הסתיימו בגניחה אמומה
והצער מתיישב ליד רגליך הצלוקות
ממאנת לעזוב בתחינה שאשאר
|
תראה תביט בעיניהם
תביט איך התעוות הקול
הקשב לפחד המשתק
מלטף ופוצע ידיהם
|
אדע מהר ואברח תתקדמי להביט בקינוח הוא בעיני
ותשוקה במקומה קדושה שנמסרה יום שידך נגעה וסלחה
את קשובה לתככי כולך מוזמנת, באור חלש אקשיב לעברך
את תעשי עצמך חלשה ואולי את קסמך תהפכי לשלי
|
הנשיקות מושכות אותך אליי
כל פעם קצת בעדינות
ואת בכלל לא התחבאת ממני
חיכית לי וסבלת מספיק
והכאב שכל כך פחדתי ממנו נעלם
בחיוכך
|
אני נכנס מתרווח במושב האחורי
ממש צולל החלון נפתח והרוח
הרוח הזאת רוח פרצים יהודית
|
וכשתגיע למקום מהים יעלה אור
ומעל הילת האור יזרעו השמיים
ובעינך תבחין בין גווני הכחול
אשר בסופו יהא שחור מנוקד בלובן הכוכבים
|
אני מאחל לך שתאמרי את שמי
ותזכרי שסחבתי לך צלב ענק
של אהבה
|
מביאה אותך לשם
לנהר ולדקלים
המדבדרים ברוח
החמה השקטה
נושאת מעט גרגירי חול
מנצנצים מאור
שמש לבן
|
עוד לא ראיתי אותך
נשברת על הבתים
בגוון כה שליו
|
משחק הכיסאות מתחיל
כמו אז כשחשקת ביצית
|
פעם ביקשת
כל כך חזק
ומישהו
|
הרגשה מוזרה של חלחלה ופחד קפצה עלי
כשהזכירו את השטן הרגשתי שמשהו זז בחדר
אפילו שהייתי בו לבד
משהו כאילו הציץ עלי
|
בתוכו לא יכול היה להשתחרר מהקולות שאפפו אותו. הוא הפסיק
להתנגד ונתן להם לעשות בו כבתוך שלהם. הם הדהדו בראשו וסביבו.
|
tears of pearl like rain from above
|
|
|
אולי מישהו ייקח
יוזמה, וייארגן
פרסים ?
לא תימניה בכלל,
בועדת "הגולש
המתמיד"
|
|
