|
אני כל כך אוהב לרקוד!! כל כך!!
אוהב...
הנה... עוד שניה ואני רוקד גם בשבילכם.
לפטרייה ועוד אחת:
http://stage.co.il/a/15302
בנות הנצר העשירי???
והיא, אהובתנו המוכה, בוכיה ואלקטרונית. את זעמה שילחה בנו.
חילקה את שתי בנות הנצר שווה בשווה. אחת למאהב הדרומי ואחת
לצפוני, זה אני.
|
לא יותר מפסקה על מתדלק.
אחד שנהג לברך כל נהג בברכות לאחר התדלוק.
|
לילדים מספרים שהם עשו הסכם עם התושבים הפלחים, בשקט אפשר כבר
ללחוש שהם הרגו את כולם.
|
כן, אני.
שהפכתי את הראש לתחת, את העץ לסכך, את הממטרות לפארק המים
הגדול של חיי, "ממארין". ואת גופי לתעלול.
|
והוא לא היחיד. לא ולא! ממש איתו, לידו ועד אז גם בתוכו,
בעולמו הקטן והפשוט חיו אנשים רבים, חסרי ניסוחים והגדרה כמוהו
ממש, כשכל אחד מהם בסתר ליבו התמלא באותה הרגשה בדיוק.
|
ואני שואל את עצמי, למה להקשות? למה לחדד פינות שניתן לעגל?
מדוע לא לרשום בפשטות? מדוע לא לתת לי להבין?
|
מעבורת שטה על פני מים שחורים.
לבנה ומתקלפת, חושפת צלקות עץ בפני הלילה החשוך.
|
|
|
לא ממותי אני
מפחד כי אם
מערוותי |
|
