|
בעז גלעד, או לימים ב-ו-עז גלעד, נולד ליד,
במדינת ישראל בשנת 1987 שזו בדיוק אותה שנה שהיתה
לפני 1988.
כבד פה. אני לא אשקר - אך בכל זאת, לא סתם
הגעתם......
מו הא הא הא הא הא
זוג עיניים בשלושה צבעים מתחלפים דוקרות אותי עם המבט. ליבי
דופק בעוצמה מרטיטה. קופא במקום לרגע. מנסה להבין למה הן
חושבות שאני מסוגל להבין מה הן אומרות. ממצמץ פעמיים. מרגיש
פיצפון. מסתובב. והולך. הדרך ברגל לאוטו נמחקה מזיכרוני.
|
אתמול איזה עיוור שאל אותי לשלומי. עשיתי לו אצבע משולושת,
תפסתי לו את המקל הליכה והתחלתי להרביץ לו, עם המקל, במאחורה
של הרגל. הוא נפל די מהר, שבר את היד. ביקש סליחה.
|
יום אחד יצאתי לי לרחוב - ושם, איכשהו, הכרתי אותה. היה ממש
כיף ביחד - אז לקחנו את האהבה - מכרה שלי משכבר הימים, ויצאנו
לטיול, שלושתנו - ברחבי ניו זילנד... ליד כל הכבשים, והירוק
שלא נגמר.
|
אני חולה בפרדוקס חולה באבסורד
ואין בי מה שיגיב.
|
יש בך עולם, יש לך הכל
רק שאין בך אותי.
אך את לא צריכה.
סעי לשלום לך ילדה
סעי לפריחה,
|
אני לא אהיה עצוב אני לא אהיה עצוב
אל תירה לי ברגל
מה אתה משוגע?
|
את נראית לי כמו
רק אני ואת
|
אני מצחיק אני
אין כמוני בארץ
|
בארץ רחוקה
שנמצאת פה קרוב
אנשים לא מבזבזים את עצמם בלחשוב
ובארץ לא ברורה
שנמצאת פה רחוק
|
את מדברת עם עננים
האהבה מלאה בצבעים
|
בואי נתייתר
נתיר
ניטור
ננתר
נהיה מיותרים.
|
הבנתי שאין שום סיבה
לרצות אותך כל כך קרובה
כל עוד אין שום תכלית
בלחפור בבור ללא תחתית
|
נראה לך שאת מסוגלת להבדיל
בין עצב עמוק בים, לבין שמחת גלים?
בין סופה שהופכת, לבין גשם מהעלים?
|
נופל - והכל בתנור נשרף.
תקופת השראה מצוינת - כי אני קצת מטורף
|
כשאני בוכה, ואף אחד לא יודע -
אז גם לא יורדות לי דמעות
|
שרת לי שיר,
במיוחד בשבילי ממך.
קולך נשאר בליבי.
מנגן, מתנגן וגורם לי לחייך.
|
גם אם באמת היית באה
בטח היית מסתובבת והולכת
|
דמעה של עצב
מחזיקה מעמד
לא ליפול על הרצפה
|
היא עומדת מולי ערומה
מנסה לא להסתכל
לא להיתקע על הערווה
|
לא יודע איך לשאול, מה את מרגישה.
לא יודע להבין, אם את רוצה או לא רוצה.
|
אהבה של סתיו,
את לא מקשיבה
אז אשיר לך מכתב:
|
הייתי רוצה שנלך יד ביד,
לאור השקיעה במושב הנחמד
|
רק את עצמי, אני לא בדיוק מכיר.
רק את אני, עצמי בקטנה מסתיר
|
זוכר גם את רחישות השתיקה שצרבו את אוזניי,
את הבנת המשמעות החסרה שהיכתה את לחיי.
|
כמו גיצים
שהאהבה שולחת
מחוררת חריצים
ולבסוף מנצחת
|
חוסר שליטה
אשליה
אהבה
טירוף
|
ירדתי מקצה ההר וטיפסתי על אחר.
|
חופשי ומאושר
חופשי ומאושר
מה נשאר לי כבר
מלבד חופשי ומאושר
|
היום הייתי ליד הירח,
וגם שם חשבתי עלייך.
|
צבע ללחיים
צורה לשפתיים
צהוב בשיניים
ונגמרו המים
|
הבוקר התעוררתי לתוך חלום.
וגם בחלום הלילה היה לילה,
וגם בחלום היום היה יום...
|
יש בך חום - שיחמם כל קור
יש בך עוצמה - שתכסה כל בור
יש בך קסם - שעושה אור
|
נותן בי תקווה, נותן לי מנוחה,
שנותן לי אור, אהבה וכוח.
|
האיילות מחפשות את הקשת,
שבדרך כלל בא אחרי גשם הכאב.
אבל היא לא מגיעה, ובגללה
מרגיש כל טיפה כאילו מלחמה.
|
בוץ מרוח על מיטה
בגדים מרוחים על רצפה
איש מרוח עם עט וניר מרוחים
מריחים לא מסריחים את המעריכים
|
כשאת מחייכת
ליבי שואג לעברך
לא רוצה שתלכי
כשפיות מחכות לבואך
|
הופס - צומחת לה על האצבע בליטה -
גם כן להבריא, אני רק נפצע.
|
כשנגעתי בה היא הפכה לאבקה
לא קסמים
לא סמים
|
אני לא בוטה
ואני לא ישיר
אני בעיקר שמן
שחורז לי איזה שיר
|
מצב שכזה - אפילו הפחד בורח.
|
את שק כאבים ללא תרופה
אלף סכינים לתוך גופה.
|
הכל שקר גדול שפוגע באמת
או שבעצם אמת ענקית שמשקרת לעצב
או שבעצב ענק פוגע שמאמת את העצם
הכל מסובך
|
על אותה סירה אופטימית
גאווה ופחד - חסרונותיי המאיימים
|
רואה?
אני משוגע עם פוטנציאל לפוטנציאל לשיגעון.
ואת -
את קולר מזדיין עם פעמון.
|
בכל פעם שאני מבקר בים הזיכרון
אני חוזר עם קצת מגרגרי חול הגעגוע
בכל פעם שאני מנסה קצת לנוח, לישון
אני מתגעגע לימים ההם, שהיה לי רגוע.
|
שפתיי נאחזות חזק בשפתייך
לשוני מלטפת את שלך
נפלנו לעומק
|
כמה נרות נשמה הדלקתי
על כל הנשמות שעברו בתוכי
עם כמה שעווה שיחקתי
על כל הלהבות ששרפו אותי
|
עבודה יצירתית את.
נקודה מחשבתית
את
עושה לי טוב.
|
על המזרון מהעין נשפכת
עוד דמעה שלא שופכת
|
לריחות הגשם
שיורד על ילדה בלי מטרייה
אני עומד, מתפלל. משקיף,
כשמעלי פטרייה
|
עוד קליע לתוך המחסנית
יש שמש וגשם
ואת כן אמיתית
|
לפעמים פשוט בא לי, רגע, לעצור,
לשכב על החול, לחפש קרן אור,
שתיגע בי ותעצור לי את הזמן,
כדי שגם אני אוכל להבין - מה בדיוק קורה כאן.
|
לרגע בודד -
למרות את
הכל היה לי מעולה.
|
בעמק נשמתי,
ספק גבוה ספק נמוך,
יושב אני, מסתכל על עצמי,
שותק ומבין - בלי לדבר
- בלי לכלוך.
|
אני עץ
באמצע העיר.
שורשי עטופים אספלט במקום אדמה
|
רגשות עפו באוויר
ואיזה משוגע עם רובה
הוריד אותם אחד אחד
|
הדמעות שלי צוחקות עלי
בשבילם אני הקצף על הים
|
גם כן מיוחד
גיל התבגרות לשמו!
|
נעליים ישנות,
מלאות באבנים קטנות של זיכרון.
מכנסיים רטובות,
מאגם רגשות של כישלון.
|
כבר אין בי מקום
לכאלה שרק מתקשרים.
|
כולם משתחווים למראות היפהפיה
עם שער שמאיר ועיניים של פיה
מבט שאומר או חודר או דוקר
לא חייבת כלום לאף אחד
גם לא לליצני החצר
|
עצב שבו הטוב ידוע מראש
עצב שבעזרתו לא ננטוש
רק נכבוש
|
הכל מלחמות.
במבטים,
במחשבות,
הכל מלחמות.
|
הגיע האוטובוס,
כאילו הגיע רק בשבילה
היא עלתה,
|
לחייך -
לאהוב.
לגעת בלדעת ולעזוב.
|
את סוג של שעון מעורר
לפנייך היה סוג של שעון מרדים
|
כמו צמרמורת
כמו דמעות
כמו חיבוק לשלום.
|
כשאני מתקשר את פשוט עונה,
כשאת מתקשרת אני פשוט מתרגש.
|
כך ענה לי אחד מפרחי גני
כששאלתי אותו - "מיהו אני?"
|
גם הבנים שלא אוהבים בנות אוהבים את אמא שלהם. גם הבנות שלא
אוהבות בנות אוהבות את אמא שלהם. פשוט כולם כולם אוהבים ויאהבו
את אמא שלהם לתמיד. היפים, המכוערים, הרוסים, האמריקאים,
הערבים, הגדולים בכיתה ו', התינוקות בגנון, אפילו החתולים...
פשוט כולם כולם.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
נשים הן כמו
פחיות קולה, אם
פותחים אותן, אי
אפשר כבר לסגור. |
|
