|
בעוד היא משקה את הצמחים, חשבה לעצמה מריאן שאולי היום הוא
היום. אולי היום יגיע האביר שלה על סוסו הלבן.
|
לפני שנים רבות, או באותה מידה גם בימינו אנו. בממלכה רחוקה,
או עשרים דקות מהבית שלך. חיה לה נסיכה בארמון ענקי עשוי
שנהב.
שמה של הנסיכה היה אוולין, אבל עובדה זו לא משנה הרבה, משום
שגם ככה כולם קראו לה "הנסיכה".
|
מה היית מבקש מהקוסם מארץ עוץ? שכל - גורם לדיכאונות, לב יכול
להישבר, ולחזור הביתה אתה תמיד יכול. הדבר שהכי היית רוצה זה
אומץ.
|
ג'ונס נעמד ואמר "שמי הוא ג'ונס ואני חי במציאות כבר 25 יום."
הוא התיישב חזרה במקומו במהרה, בעוד שאר הקבוצה מדקלמת את שירת
העידוד הקבועה: "כולנו אוהבים אותך ג'ונס."
|
אליזבת הפסיקה לכתוב בפתאומיות והביטה במה שכתבה בחוסר רצון.
היא עצמה את עיניה ושקעה במחשבות עמוקות, היא ידעה שזה לא
נכון. לבסוף נאנחה והמשיכה לכתוב.
|
אני חייל של תקווה
בעולם של חומות.
נלחם לבדי
באינסוף מלחמות.
עם חרב מעץ
ומגן שעווה.
נלחם
|
כמה זמן אני יושב פה? שעה? שעתיים? שבוע? שבועיים? הזמן איבד
כל משמעות. אין לי צורך במזון, שינה, תזוזה. כמו צמח. כי האדם
עץ השדה. בטטת טלוויזיה.
|
|
|
