|
כשטוב לו, קשה לו לכתוב, אז הוא מצלם.
ציטוט השבוע/חודש/שנה:
"הוא לא יכול לשבור אותי, הוא מקסימום יכול להרוג
אותי."
-שמעיה אנג'ל.
כשעליתי לגן העדן, חיכתה לי הפתעה...
|
"שלושים ושבע" השיב שלום. "עכשיו תגיד לי מה השאלה ששאלתי אותך
לפני רגע?" שאל הבוחן "שאלה שהתשובה שלה היא שלושים ושבע" "אבל
מה הייתה השאלה?" "אני לא זוכר"
|
קו 963 עמד לצאת מירושליים לקרית שמונה כשהוא מלא נערים ונערות
ואפילו כמה מבוגרים שנסעו לבלות את הסופשבוע בצפון. פסטיבל
"ליל אהבה בצמח" המפורסם היה אמרו להתקיים שם וזו הייתה תחנת
היעד של רובם.
|
הוא לא זכר מתי הוא התחיל, אבל הוא זכר שהתחיל באצבעות
הרגליים. הוא גילה שאם הוא מזיז אותן בתנועה סיבובית בדיוק
בצורה הנכונה הן היו משמיעות קולות פצפוץ מענגים. ה"קנקים" היו
הפתרון שלו להכל והמפלט שלו מהכל.
|
לפני שבוע היה עוד פעם קרנבל בעיר, איזה כיף היה! בזמן האחרון
יש הרבה כאלו. הפעם שחררו אותנו מהגן כדי שנוכל גם אנחנו
להגיע. חילקו לכולנו דגלונים, כמה כיף היה לנפנף בהם! גם
אמל'ה, אבא ואיברהים אחי הגיעו, פגשתי אותם בתהלוכה.
|
אוי! איזה מזל, איזה מזל... יום שישי השלוש עשרה וחתול שחור
מגיע אלי הבייתה.
|
'יום האבל הלאומי' יהיה יום שידורים מיוחד בערוך הממלכתי,
במקום להציג את שמות החללים יציגו רשימה של כל הסיבות לקיום
יום האבל. אפילו לא יהיה קריין שיקריא אותה, משום שהקראת
הרשימה, תיקח יותר זמן מאורכו של יום האבל. הרשימה תעבור מהר,
כמו הקרדיטים בסוף של סדרת
|
לסבא היו הרבה חברים כשהיה צעיר, וגם כשהיה מבוגר והוא הכיר
הרבה אנשים חשובים. אנשים חשובים כאלו, שנתנו לו מתנות יקרות.
|
במדרחוב כבר התאסף מעגל לא קטן של אנשים, מרחוק לא היה ניתן
לראות את זוג הדמויות במרכז המעגל, אבל מהצעקות, היה ברור
לכולם בדיוק מה קורה שם. "יא בן זונה! איך העזת?!" הדהד קול
רותח מזעם, "זו הייתה החברה שלי למען השם!", "אני ארצח אותך!
סססעמק!!!".
|
"לציבור הנוסעים שהגיעו זה עתה, אתם מתבקשים לא לשכוח תיקים
וציוד אישי ברכבת" הודיעה מערכת הכריזה, הדלתות נפתחו והיא
ירדה...
|
"אתה רואה את זה? זה זבל, זבל!". הוא הטיח את הניירות על
השולחן והרים ספרון קטן שבאותיות קטנות ומוזהבות היה כתוב עליו
"שייקספיר". "זה לעומת זאת, זאת קלאסה". תחזור אלי שיהיה לך
משהו עם קלאסה.
|
יום אחד לקחתי את התיק שלי, ויצאתי לטייל, אני מטייל כבר שנים.
אבל הפעם זה לא היה טיול רגיל. יצאתי לחפש את עצמי. האמת היא
שיצאתי לחפש את עצמי כבר אין ספור פעמים, הבעיה היא שאף פעם
עוד לא מצאתי.
|
בגיל שלושים וחמש החיים של נחום נראו ממש טובים. רותי, חברת
ילדות שלו, כבר בדרך מארה"ב שם היא למדה לתואר הראשון שלה.
נחום התכוון להציע לה נישואין. הם מעולם לא היו נאהבים אך נחום
היה בחור מיושן, הוא לא יכל לחשוב על מישהיא אחרת איתה העדיף
לחיות את שאר חייו.
|
כל שנותרה לי היא הארס-פואטיקה, ומי באמת קורא ארס-פואטיקה
מלבד סופרים כושלים? עדיף לי כבר להודות בזה, אין הרבה סופרים
כושלים ממני, לפחות לא כאלו שלוקחים את עצמם ברצינות.
|
עדי זלצמן נולד עם פרצוף דורש. אף אחד, בטח שלא הוא, לא ידע מה
בדיוק דורש בפרצוף שלו, אבל כל מי שהיה מסביבו ידע בדיוק מה
הוא דורש.
|
מאז שהוא זכר את עצמו, אלי האמין בצדק אבסולוטי. כשהיה עוד
קטן, לא חשב שיש דרך אחרת שבה העולם יכול להתנהל. אך ככל שגדל,
התחיל להבין שבעולם שלנו אין שחור ולבן, רק הרבה אפור, יותר
מידי אפור.
|
יעקוב ניסה ללמד את הכלב שלו להריח אהבה, ולא סתם אהבה, אלא
אהבת אמת. יעקוב מזמן כבר נואש מלמצוא אותה לבד. לא שליעקוב
הייתה בעיה למצוא חברה, היו לו אפילו הרבה חברות, והן התחלפו
באופן די קבוע.
|
"נוסעים נכבדים שלום, הרכבת לתחנות הרצליה, תל-אביב, כפר חב"ד,
לוד, באר יעקוב ורחובות תכנס לרציף בעוד מספר דקות, אתם
מתבקשים להתרחק משפת הרציף"
|
נחום, ניצול שואה בן 94, שכב מעולף במיטה בבית החולים
"איכילוב". הרופאים נתנו לו סיכויים קלושים לחיות. מה שהרופאים
ניסו לומר בעדינות למשפחתו זה שנחום גוסס. מעט ניצולי השואה
שהיו עוד בחיים היו במצב דומה. רובם כבר מתו לפני שנים.
|
האישה, יצור מוזר,
לא דומה לשום דבר.
|
ביום כיפור לא צמתי,
ולא הלכתי לבית הכנסת.
|
פעם, יכלת לקנות ארטיק בשקל, היום הוא עולה לפחות שקל וחצי.
|
לאור המצב הבטחוני, נהייתי קצת יותר ערני...
|
משהו שכתבתי לפני יותר משלוש שנים, נשמע כמו סיפור מעניין, רק
חבל ששכחתי מה הסוף שלו היה אמור להיות...
|
כמו שיש Air-Nike ככה גם יש Water-Jesus.
|
23/06/05 - חריטה שמצאתי על עץ בפארק הירקון, ת"א.
|
23/07/05 - נתי לקושניק, אלוף הארץ בדאון-היל רולר, עוצר
לתפילת תודה לאחר שרכב בירידה במהירויות מעל 80 קמ"ש.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
כשאני שוכבת
במיטה אני חושבת
עליך. מעניין על
מי אתה חושב
כשאתה שוכב עלי. |
|
