את נשימתה הראשונה שאפה לראותיה מעיין בשנת 1986,
ביום אפור וגשום בחודש נובמבר, כמדומני היה זה ב-3
לחודש...  כבר אז העיד הדיבוק לגזרים ולביטלס על
הנזק העצום שתעולל הקטנטונת לעולם... והיום, כצפוי,
היא חנונית לשמצה שלא מעשנת (גם לא נרגילה), לא שותה
ומסרבת להוריד שיערות (מהראש!!).  בזמנה החופשי
מנגנת על חליל, פגוט ופיקולו, עושה עבודת יד למיניהן
(דהינו יצירתית) ומקשיבה לרעש (כלומר מוזיקה....),
וגם מטפלת בזקנה שלה, באוגרים שלה (ולעיתים רחוקות
אף מאכילה את הכלבה שלה) ומטיילת ברחבי הארץ והעולם.
כשמוצאת לה רגע פנאי, היא הולכת לצחצח את שיניה, ואם
הפנאי ללא תנאי, היא גם מטפסת בעצלות עד לחדר המחשב
ומתקתקת מכתבי התאבדות ושירים בסגנון המומינים לאתר
הזה...
...Enjoy Yourself...

P.S
אנשים... אני פשוט לא מאמינה! יש חור קליטה ויש חור
פליטה, ואתם פשוט לא מבינים שאני מעולם לא כתבתי את
השטויות הנ"ל (כלומר השטויות שנכתבו עליי, לא
השטויות שם למטה), אני רק שימשתי כמקור השראה, מוזה,
אחת שמקשיבה וכותבת כל מה שאומרים לה בטלפון...
אז אם יש לכם תלונות תפנו להלל.
ועוד משהו...
תודה הללוש, באמת תודה.

Just Once פואנטה Did you ever listen, instead of talk? Did you ever solved your problems, instad of walk? so maybe, just once...

שברירית מנותקת. "הפחד בא מבפנים" "את עטפת את עצמך מבחוץ בשכבה הזו, לא הפחד" "את גם יכולה להוריד אותה"

כולם אותו חרא אירוטיקה תמיד פחדתי להשאר תקועה ומשעממת... פחדתי שאתה תחשוב ככה, אז הנה לך... אנחנו במיטה... מה עכשיו?