|
 
לקח הרבה זמן, אבל הנה חזרתי. איפה החצוצרות.
בדיעבד, הבנתי שהפחד הגדול שלך היה מאינטימיות, שפחדת להיות
חשוף ופגיע. שתמיד העירום שלך היה בחושך מוחלט.
|
לאיש שגר בפח אשפה לא היו חפצים אישיים. הוא היה כאן ועכשיו
וזה מה שחשוב. החיים הם מסע של הנאות רצופות, דיקלם לעצמו. אין
בהם מקום לחרטות. שינן.
|
טיפות הגשם מקישות מבחוץ על חלוני, אני מאזינה לסימפוניה שלהן
בעודי יושבת ליד שולחן-הכתיבה שלי, עשוי עץ משובח של פעם,
וכותבת לך.
|
לאחרונה אני מוצאת את עצמי מחפשת כאב. לא מאזו.
|
קול נעלייך. איתן וברור הוא, כאילו צלילי רגלייך המתחרות זו
בזו נותר היחיד בעולם.
|
גם הנמלים ישנות? רוני מתבונן. הן הולכות בשורה שבהתחלה מסודרת
ואחר-כך כבר לא. אולי זה נמלים שהלכו לאיבוד.
|
נו, ברור שהוא יודע. הוא הרי אלוהים. כזה.
|
I shall bring you his head
With sweets, nearby.
|
לא חתול, לא כבשה, לא ירמוך, לא תולעת
מיסטר סנייק. לשירותכם.
|
אחכה לתנועת אוניות רחוקות
עם קרטיב לימון, ומשקפת גם,
|
בלו. בלו. בלו. בלו בלו בלו
|
באמצע יום העבודה
עושה לי הפסקה
|
דוב הנמלים אוכל נמלים. אנשים. לא, אנשים לא. איכס. עושים
טעויות. תרנגול עושה קו-קו-רי-קו. חמור עושה אי-אה. ואיך עושים
אנשים?
|
שנים אחרי איתך
ביחד כמו שתי מברשות שיניים שבחיים
לא נגעו אחת בשניה.
|
נקודה 1 עד 128 בערך וקיבלת מיקי מאוס
|
ואם לא אז יבוא שוטר. או יעקלו לך את האוטו. אני
מכירה אנשים
רומנטיקנים נורא.
|
מציצה ממרפסת
ענוגה, יחפה וסמוקה
|
נדגיש רגעים יפים.
רק רגעים יפים.
|
רב עם הסיגריות שלי על מקום.
|
דם ענבות מזוגג של
זג ועוד זג
|
עכשיו יש לך גוש לבן על המצח פלוס חצי לחי שמאל וגם שני
פיצפוצים קטנים כאלה על האף. ואת נראית נורא מצחיקה. סליחה
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
