|
כל מה שניסיתי אי פעם לרשום פה.. נשמע כל כך פתטי..
הנני לפניך
בים אין-קץ מעל אדוות בדידות,
ולמגע ידיך
אקרא בקול חנוק.
|
שניים
עוטפת להבה יחידה,
אור וחשכה,
במין בריאה זעירה; יוצרת ומבדילה.
|
שיר שנשכח,
משפטים חסרים,
חרוז מאולץ,
בקצוות הכתבים.
|
צחיחים פניי הקרקע
כי דמעות ייבשו שחקים,
בל גשמים רקיע חמה
והקיץ כמה לדם ענבים.
|
אינני מבקש ממך,
לפתוח את לבך אליו,
ולחבקו בזרועותייך,
|
וכעל בימת אבנים משתלבות
בנעליים בלויות וקרועות,
עליה עוברים חיי.
|
בשכרות אווילה,
בפיקחות מבישה,
בזעם,
ומבוכה,
|
אני מעביר, מנצור לבודדת,
ולבך כתמיד הוא, על הכוונת,
נקירה יחידה תשתחרר בקרירות,
והקליע יחדור ויגרום לך למות.
|
כמשב רפאים סוער
על חופיו של אי הים הסוגר,
כהבזק אור בלילה קודר,
ולהב קר בלב חי ובוער
|
בתנועת יד עייפה,
פנית ממעל-
אל תהום הנשייה,
והשחתי נפשי,
כי בינות הבריאה,
לא היה מקומי.
|
כקרום פרי הגפן ענוג גופך למראה,
עד כי במרתף טחוב שבי נסגרתי
|
והיא כפרפר,
לא דואה בשמיים
ואינה רובצת על האדמה.
|
אבדת בי,
מייתרי קולי לא ירעידו את שמך,
בדעתי לא אזכור את תווי פנייך,
אקיץ מחלום אליו תפלשי,
ואפסיק לחפש את עצמי בשירייך.
|
לא כמו כולם,
כסערה הנצפית בדממה,
כאנחת העולם,
לא אומרת מילה.
מוחבאת בין נוצות פלומתה.
|
עיניי שקועות בעינייך,
לחישות גוועו בדממה,
שפתיי קרובות לשפתייך
וקול נפש שקע דומייה.
|
הנה עולה השחר,
צירי לידה של יום חדש
|
מבצר מסורתכם
יסודות הסדר בדעתכם,
האין הם חומותכם?
עריצות ושרירות לבכם?
|
וכשהאדמה מתכסה בתכריכים,
ניתזים הגשמים,
מתרוקנים מהמים עננים.
|
ובחצי פה, חצי חיוך,
החוויתי לי קידה
|
בין הגאיות,
צלמוות על פניהם,
והלילות לאור מפציע ערבות,
כשהיום כלוא בקו אופקיהם.
|
על רקע הראשונים בכוכבים,
ותפאורת אורות שמים,
מבכי מלאכים בצל האלוהים,
צוירו מאפר האותיות... מילים.
|
בדד הוא ישב על ענן מעורפל,
מטפטף לו דמעות על העדן הדל,
ומנופף לעיתים בלי משים במגל,
אל עבר מלאכים השרים באלל.
|
פיסות מתוכי נקטעו,
כשהשפיות הזדנבה לתוכי,
מעורפי התקוות נגדעו,
ותסכול השתקע בחזיתי.
|
נשימות ליל קריר,
עולות ויורדות,
מאדות האוויר-
מציירות על זכוכית,
מין שכבה שברירית.
|
בחשיכה עירומה,
למאור הלבנה,
בין סדינים סמוקים
מחטא ותאווה
|
הרגני!
אם שתיקתך אכן ריקה,
אם לתפילות אין מענה עוד ברקיע,
אם צדק לא ידעה האדמה
ואת צלליך השבים לאפר לא שכלה.
|
וצרו עיניי בציפור השמיים,
חשקתי בחירות השחקים,
|
אחדים חלפו על פניי
באור של כמעט צהריים,
ובשהות המספיקה לחשב את דבריי
|
בת קול עלתה מן השחת,
ומסביב הצוואר הקשר נפרם,
מילים המשכרות בנחת,
את המוות גרעו לאדם.
|
את הדרך ללא המוצא,
מעידה לבור בלי תחתית,
טביעה מתונה בביצה,
דם הנספג בטלית.
|
ואם אשא תפילה
אל עבר השורות,
|
אל הארכיון האישי (43 יצירות מאורכבות)
|
|
- It's a bird!
- It's a
plane!
- No, you
idiot, its a
bird.
- Oh, right.
sorry. |
|
