|
צליל בתו מאוד גבוה.
יושבת על הכסא החורק שעשוי מעץ בצבע חום ישן מבריק מלכה בחדר,
מתבוננת.
|
ראשה לוחש
ליבה זועק
כה מנותק
כה משותק
מרגיש כמו משחק.
|
כמו בתפילה לוחש, מילים אומר
כמו באדמה שורשים טומן ושובר
שובר כך אותי כאילו זה הדבר הכי קל
שובר כך אותי כאילו לא אכפת לו בכלל
|
מתגעגעת לאמונה,
השקט שבתפילה
בלי חבלים עליי, עם קצת שלווה
כשכל מה שנותר בליבי זה הרבה אכזבה.
|
תקועה לה במעגל ללא מוצא
שוכבת במיטה אחוזת אימה
כמה עוד זמן כמה עוד רע
אין שום בריחה, אין לה ברירה.
|
היא הלכה שם, לבדה,
היה לה קר,
קיוותה שיבוא,
שיחמם אותה, שיזכיר לה.
יותר מדי דברים קרו,
יותר מדי עבר
הפצע לבטח לא יגליד לעולם.
|
בלי רוך, בלי תקווה, למה היא כמהה?
|
|
|
בתור בן תמותה
אין לי זמן
לפעמים,
בתור בן תמותה
אין לי זמן
לפעמים...
מאיר אריאל |
|
