|
נהנתי לכתוב אותם, מקווה שתהנו לקרוא אותם.
בבוקר, כשקמתי, זכרתי שחלמתי על אורות כחולים ואדומים וסירנות
וצעקות. הכנתי קפה לי ולאשתי והתיישבתי לשתות, זה הציק לי כי
לא הצלחתי להבין מה החלום הזה, או אולי זה לא היה חלום ולא
הבנתי.
|
כל החיים היא נתנה לכולם, החיים לקחו לה לאט-לאט, ביס-ביס.
בלי לדעת הרבה הכרת תודה היא כמעט סיימה את חייה.
כמו חיה שמריחה את המוות, ברגע האחרון, נעמדה על שתי רגליה
האחוריות;
צהלתה הזקנה יצאה ממנה כאילו היתה שם מאז ומעולם, מחכה להתפרץ.
|
- תבינו, אנחנו מדברים פה על תיאטרון. קודם כל אתם צריכים
להרגיש, אתם מבינים, להתחבר, לא מעניין אותי קהל, לא מעניין
אותי אפילו הטקסט, מעניין אותי המקום, הרגע אתם צריכים להיות
פה, עכשיו , נוכחים, מרגישים, מחוברים לרגע מהטבור, אז הכל
יבוא כמו קסם, רק אז אפשר
|
היא מעדיפה שהוא יוצא כמה שיותר מוקדם, ככה היא יכולה לנקות
יותר מהר ולנוח יתר מוקדם, האמת היא שהעוזרת של "קופת חולים"
באה פעם שבשבוע, לפעמים פעמיים.
"הוא מלכלך הרבה, הזקן, וההיא לא יודעת לנקות, לא חשוב כמה
פעמים תבוא!"
|
הרי אני מונע ע"י פחדים .
עושה ולא עושה מתוך פחדים.
בורח בטירוף מהפחדים ורודף אחרי הנסיון לא לפחד.
איך אפשר ככה לחיות?
לתרץ, להסביר לעצמך שאתה לא מפחד,
לנסות להאמין שאתה גיבור, חכם , יפה, טוב.
|
בזמן האחרון הוא גם לו הרגיש כל כך טוב, אולי בריאותית, אולי
נפשית, הוא הפסיק ללכת לפסיכולוגית שלו, גם כי זה כבר לא
באופנה וגם בגלל העובדה שאחרי שאתה שוכב עם הפסיכולוגית שלך,
כדאי שתחפש חדשה, ככה זה עובד.
|
ריח הורדים עולה באפי כל פעם שאני חושב על סבתא.
לי הייתה רק סבתא אחת בחיים, סבתא נעמי, כלומר יש לי שתי
סבתות, סבתא עליזה וסבתא נעמי. את סבתא עליזה ראיתי רק
בתמונות, כי היא מתה לפני שאני נולדתי, כך שבאופן אישי אני
מכיר רק סבתא אחת, בגלל זה כל בני הדודים של
|
שירפו את העיתונים, את הספרים והספריות,
יבשו את העטים ושברו העפרונות,
אל תלמדו עוד בגן את האלף והבית,
תנו ללע"ז שיגלוש על הבל פיהם של אומת החזירים
|
תמימות, כמו שצריך, כמו שיש לי.
|
היא רצתה לצעוק, תביאו לי את הילד שלי , זה הילד שלי!!! אני
סחבתי אותו כמעט תשעה חודשים בבטן ושמונה שעות עברתי גיהנום
בשבילו , מותר לי להינות ממנו עכשיו, מי אתם שתקחו לי את הילד
שלי!!
|
ביום מן הימים תשרור השלווה.
הרוחות השקטות והקרירות
ינשבו בתוככי מוחי.
|
ואין לי כיוון ומצפן,
יש לי רק את הדרך שעשיתי עד לכאן.
|
ואתה שלי, כמוני, קטן.
כולך שלך, אתה,
ואני מתבלבל,
מי אתה?
|
הסיפורת היא כל הפרי,
הקליפה, הבשר, המיץ,
|
ובעולם אחר, אני ג'נטלמן,
עדין, ויפה, ונחשק,
ומאהב, ומפתה.
|
העורקים שלך סתומים, אבא.
שלי נסתמים ברגעים אלו ממש.
דממת הלילה עוזרת לי לשמוע אותם נסדקים ומסתיידים.
|
ואם איזה שהוא יצור בעולם יתנגד,
יעדיף להיות במקום אחר,
הוא יצטרך להילחם בכל כוחו,
|
לפעמים נדמה שאלוהים, צוחק עלינו, כי הוא יודע, שהכל זה כלום.
|
ומה תאמרי אם אגיד שאני אוהב מאוד,
|
אנשים אומרים לי שאני,
הם מריחים אותי, שאני,
הם נגעלים לנוכחותי,
ולא רוצים בקרבתי.
|
ואני לא רוצה ללכת,
כי אני לא יודע אם אוכל לחזור.
|
לפעמים אני מספיק לדפדף פעם אחת בעיתון של שבת ולראות, על הפעם
הראשונה את כל התמונות המגרות של הבחורות.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אני בן.
אני בת.
אני בן.
אני בת.
אני בן.
אני בת.
מוקי ברגעי
משבר, עם פרח
חמניה ביד. |
|
