|
מודל של המאה הקודמת. עדיין זוכר במטושטש חגיגות על
גדות המרסי. שמח תמיד למבקרים- במיוחד אם הם משאירים
ג'וני מיושן בכניסה.
התרופות או ש
זה מזג האוויר,
קופסת חלב ריקה על שולחן המטבח
וכל הכביסה שבעולם
|
ואני רושם בידיים רטובות מפחם
עדרים של סוסונים לפלנדים
ממתינים שיפנו את השלג, הבנה בעיניהם
והם מתמוטטים כמו הרוח
|
האהבה נוזלת בין השורות
גרגרים גסים שניתן לחפון ביד
|
אני מניח לשערי לצמוח
וללימונים להתייבש
בדולח בשמש דלוחה
|
בלילה
היה העצב כה דק
עד כי יכולתי לפורר אותו
באצבעותי
|
ובגינה למטה התקוטטו הכלבים
הארץ הריחה
כמו מזקקה
והשדים המשיכו לשיר את השירים
החדגוניים שלהם
|
חזון קומוניסטי משומר
והגיטרה שלי
שמרטיטה את האוויר
|
עדיין מחפש מטבעות זהב
כבדות בין קימורי השדיים
של הסטודנטיות
|
פרפרים חיוורים בביצה,
ילדים סגולי מאזניים
על פסי ברזל
|
השועלים האדומים
נעים בעקבות בדידות אפם
|
אני קורא
שירה דתית, ממלא
אחר צווים נצחיים ואחר כאלה
שאינם כה נצחיים
|
עכשיו ינואר ולא
נגעתי במשקה זה שישה שבועות.
|
בחמימות הבוקר
אפילו
הצפצפות משתתקות
|
אני חושב מה לעשות, בודק את מה
שלא הצלחתי להבין קודם בזמן שספגתי
את הריחות של קודמי
על הסדין.
|
סחלבים אקזוטים שנסענו עד לשוק
בשביל לקנות אותם ועכשיו מורידים את ראשיהם
במזג האוויר הלא מתאים הזה.
|
זה הזמן לדברים הקשים;
שתיקת הקירות הלבנים והזרועות החמות
הנצמדות אליהם מפחד הים
|
בבוקר
מתפרצות בי הנמלים האדומות
ובצהרים גוועים בי הגלים,
זיעת החולות מייבשת
את שדי הבדידות המלוחה
|
|
|
כתבו עליי
בעיתון הרבה
דברים!
ואני בכלל,
ידעתי שאני
כזה,
מזמן!
פיני גרשון,
בליגלוג על
הפובליציסטים. |
|
