|
Little Billy
נוכחת לסירוגין מנובמבר 1990.
לאור מנורת הרחוב הנגה
אני משילה את דעתי
|
מנסה להצטופף
עד שראש יגע
בבטן ורגליים
יחבקו
|
כמה נוחה היא הציפייה,
הזמן מאבד מאחידותו כנגד
אלף סמטאותיה
|
ואותיות מודפסות נוזלות
בדיו שחור
|
קשור אותי ב
אזיקי מתכת
חזקים שלא
אזוז, כעת הוצא
|
חצי חיוך
נפרש
על שתי פיות
זה עדיין לא
יוצר חיוך
אחד
|
הלומת רסיסים של עצמיות
תעיתי בין רגעים, אבל
כותבת
|
ההוויה מצביעה עליי באצבע
לא מנומסת ומגחכת
|
במבט מצועף אני נוצרת
את הרגע, מהסה תקתוק
שעון ומזדככת ברכות.
|
והוא שורט
את דפנות
רחמי וחורט בי
צלקות
|
ק צ ר
ורק יד מגששת באוויר
השרוף כחולת ירח
|
יש למה לצפות
זה יגיע בצורה ובצבע
|
בלא תזוזה שתיקה
מופתית אבק שם
מצטבר
במיתרים
|
המיטה מוצעת בסדינים חדשים
מרקם בית חולים וריח זר
|
מעכשיו אני מבטיחה
שאוהב אותך עם פתוס
אתן לך להרגיש
שאת הכל או כלום
|
סבתא עם מכחול חותמת
ובעיניה מדמיינת אובייקטים
עם צורות מעניינות, בזמן שסבא
|
יש מרווחים
בין החלקיקים
שמילתי
במחשבה חיובית
ואז לילה
|
קולות אינם קולות
וטעם אינו טעם
אלא זכרונות
|
אתם,
תפלו לרגליי אני
באה לגמוע
דמכם
|
שערי התאווה היפתחו
אליי יקיריי, עונג צרוף
מחכה בלילה של כאב.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תקרא את
הסלוגן הזה! אל
תקרא אותו! ככה!
לא רוצה! לך
קיבינמאט אתה
והחברים שלך!
ולא מענין אותי
בכלל שאתה נורא
אוהב את האתר!
על הזין שלך! לך
'סאמק! לא רוצה
שתקרא את הסלוגן
הזה! סלוגן שלי
ואני לא רוצה
שאתה תקרא
אותו! כן! גם אם
אתה זה בכלל
את!
- פינת האנטיפת,
מוגש בחסות שפן
קטן ואירגון
הפניה בלשון
זכרנקבה
הישראלית. |
|
