|
 
"ליצור דברים, שהזמן לשווא את שיניו ינסה בם- לשאוף
לקצת אלמוות מצד הצורה ומצד התוכן- מעודי לא הייתי
כה עניו שאהיה תובע מעצמי פחות מכך. הפתגם, המכתם..
הלא הם צורותיו של "הנצח"".
פ. ניטשה
התעוררתי לאחר שינה טרופה, מסוג אלה שברגע שפותחים את העיניים
לא בדיוק יודעים היכן נמצאים ולמה. השאלה הראשונה שעלתה לי
בראש היא איזה יום היום? נזכרתי שאתמול לא הפסקתי לשאול אנשים
את השאלה המטרידה הזו ושוב זה נגמר במשפט: "איזה משוגעת!".
|
אתמול, אחרי שהסתיים לי בחיים סיפור מהסרטים, הלכתי עם עוד כמה
חברים לראות את הפריחה על הגבעות ליד הקיבוץ. אני חיה שם כבר
שנה וחצי ולא ידעתי ש"יש מקום אחר יפה יותר קרוב לכאן" ואז
התחלתי לשאול עצמי למה? כל הסרט הזה, בשביל מה הוא היה?
|
היא הסתכלה עלי בתימהון ופנתה אל אמא- "אולי נביא לה את
האלבומים?". "מה, יש תמונות חדשות? תביאו לראות" מיד הובאו
לידיי שני אלבומי תמונות עבי כרס ואחותי ואמי ישבו לידי אחת
מכל צד בתנוחה הבאה להראות כי בלעדיהן אני בטח לא יבין מה יש
באלבום.
- "איזה נחמד, חבל
|
Thinking of all the times I've tried
to make you mine
And I have never stoped to think
whether I loved you
|
הוא לקח את הגיטרה ומתוך הדיכאון
ניגן מין צליל מיוחד שכואב בגרון.
הסתכלתי עליו וחשבתי פתאום
אם פוגשים אדם כזה באמצע היום
איך אפשר בכלל להגיד לו שלום?
|
מה אנשים יודעים על זמן?
מה הם עושים כשהם הולכים מכאן?
האם הם יודעים היכן זה שם?
האם האנשים גם הם כמו כולם?
|
הייתי רוצה לפעמים
שתהיה פרפר תמים
שתבוא ותשב לי על כף היד
ואני אותה אסגור מיד
|
כאב חד
ורגע של מחנק
פתאום כל העולם
נעצר לו ושתק
ריב עם האוהבת?
ומאיפה כל הדם?
מי העיז לרגע
לזלזל בו באדם?
|
ופתאום לצד רעש הדרך
הבחנתי בצלילים נוגים
היתה זו רוח
בסימפוניית חורף נעימה
והיא ניגנה אותי
|
|
|
דרושה לבחור
היפנוזה ושואב
אבק של הובר!
הפסיכולוג של
החבר של שלי |
|
