|
בתמונה: מפגש נדיר של מר הורטון עם גילגוליו השונים
אני מכיר משורר בשם אברם. הבן-אדם הזה הוא משורר בכל רמ"ח
איבריו. אין יותר משורר ממנו. הוא חי את השירה. בורא את השירה.
חוגג אותה. כמה אליה.
|
רפרוף עפעף נמתח לאורך 11 מאיות ארוכות של שניה
מתחכך עם המציאות שמקמרת בכוח את ריסיו לאחור
|
הייתי
בתוך חשכת הפטל
כבול אל סבך הלילה
מוסתר מהירח
טבעתי בענן
|
מי שנשא אותי על גבו
פצוע משדה הקרב
אינו חשוב עוד
|
"לדוד שלי סיזי יש אבן כ ז א ת י גדולה!"
ליבי מותחת את שתי ידיה ככל יכולתה
"אבן ענקית כמו של גדולים,
ולי יש כזאתי קטנה -
של ילדים".
|
רק הרס וחורבן השאיר אחרי
בכל אשר אפנה
ולעולם לא אדע טוב יותר
לעולם לא אהיה טוב יותר
|
כל-כך הרבה נשים יפות
אלוהים יודע שלא הספקתי את כולן
אשזור להן חרוזים
ארקום להן מפיות בד
גם שאזקן כבר
ועל המרפסת אשב
עם חצי גוף משותק.
|
איציק במחסום מזה שעתיים
השמש עכשיו בדיוק בעיניים
אם הערבי המסריח
לא יפסיק לצעוק
הוא יחטוף את הקת לתוך השיניים
|
אם הייתי כושי שמן על גדת המיסיסיפי
אם הייתי כושי שמן על גדת המיסיסיפי...
|
זה כמו לשקוע פנימה
אל תוך הכפור המכאיב
|
בארמון מחשבתי
אינסוף דלתות
לאינסוף חדרים
של בבושקות עתיקות
|
ביומנו הראשון הייתה בת שבע
פרועת שיער וצחוק רם
ביד אחת החזיקה תפוח
ביד השניה את שאר העולם
|
מלאך המוות בא אלי
תמיד הוא משאיר משהו מאחור
גומייה או מסרק
שיערה או סרט
|
כמה קאמה-סוטרה
למה דאלי-לאמה
ואיך אפשר לשיר
באמצע הויפסנה?
|
אבל בחדר של דנה
יש כישוף
והלילה אינסופי
בכל שעה הוא גדל
ועכשיו הוא ענקי
|
היום כשדיברנו
סיפרה לי שהתעוררה עם חיוך בבוקר שאחרי
למרות שלא גמרה בלילה שלפני
|
עכשיו הוא מצליב מבט עם המלצר
שממצמץ
נתפס מצוטט
"טעות?"
היא נדרכת
|
אני יכול לחיות חיים שלמים
בלי מספרי עמודים
בלי להיות בטוח
מה לפני
מה לפנים
|
אני אקנה אופנוע
כזה עם כידון כסוף
|
ולכשיגדל
ירקום דעת ושרירים
כשבדמו אותם שירים
|
מה תביא עמך
את שאתן לך
את שתיתן אמך
ועוד דבר מה
|
ורק אדון אחד לי
הרי הוא זה שלקח הכל
ורק מולו לעולם אכרע
כי רק הוא
יהיה לי לאב
שבחשכתי הגדולה
יעשני כוכב
|
במהרה -
יבוא משהו חדש
עם קולות ומראות
שהם בבואת תפילותינו
אך בגרעינם
הם גם הפעם
מרושעים כטבענו
|
ניסיתי לעשות
הכי טוב שאפשר
לא מה שאסור, מלכתי
רק מה שמותר
|
אני הוא אדונו היחיד של כאבי
אך בדרך תמוהה
מתעמר הוא בי
|
הלילה הארוך מכולם כבר ירד
אני יודע זאת
כי אני יושב פה לבד
לילה ללא סדקים
רק שריטות וחריצים
|
אולי חשבתי שאוכל לחזור להיות ילד שוב
שכבתי איתה במחבוא של כיתה י"א
|
הסמים הקלים מכבידים עלי
הקפה השחור מחוויר לידה
הסיגריה המאורכת מתקצרת
העשן הסמיך מתדלדל
|
וכשהיא גומרת
פניה מתעוותות
נראית כמו שטן קטן
וציפורניה ננעצות
|
אני זוכר את עצמי מוקף בקסם לא מושג בלילה
הולך לישון עם זה מורעב כשהבטן נדבקת לגב לפני עלות השחר
|
בין גג הבניין החדש
לראש המגדל הישן
מתוח חבל
|
בכל פעם מופתע
מגדיעה לא צפויה
בסוף פרק פנטסטי
שעוד לא נכתב
|
הואלס שלנו
מוצא את המקצב
'חת-שתיים-שלוש
'חת-שתיים-שלוש
|
תתפוצצו יא בני זונות
צועק לי אחמד
אתם והצדק ההיסטורי שלכם
תתפוצצו יא תולעים
יא שוחרי שלום מזדיינים.
|
היה לי חבר
רצנו כתף אל כתף ביחד
ואני אהבתי אותו
כי הוא היה קצת אני
עם אותו החלום
ואותו הפחד
|
אלה ימים של מונסון קדחתני
השמש מהורהרת על פניי
והגשם נחרץ על כתפיי
|
היא מן חצי קשת
מה היא מבקשת
ללכת למסעדה ההיא
קח אותי לפאב הזה
יו איזה תינוק חמוד
תעשה לי כזה
כל דבר שאני קונה לה
היא ישר מאבדת
מכל מה שאני אומר
כלום היא לא זוכרת
|
בלי לדעת סיפרת לי
שדולפינים מדברים במנגינה
|
תמיד אתה עסוק במשהו גדול
מדבר אלי באותיות דפוס
אני מדבר אתך בכתב יד
|
אני כלום
אני מלון ליד שארל דה-גול
אני ליל ספטמבר קר
אני חדר 302
|
לפעמים אני כותב לך שירים
בטעמים צרפתיים
של שוקולד מר-מתוק
עם פצפוצי מילים
ויין אדום
|
הדיאלוגים הם פצעי
התנגשויות מונולוגים
וכשמדברים
זה רק על העבר
ובדבקות
לא לומדים ממנו דבר
|
שתי כורסאות עור
רכות
שטיח כחול עמוק
רחב כמו ים
ושולחן עץ קטן
שתי כוסות זכוכית צלולות
מטפחות נייר ירקרקות
|
וכשהיא עלי מביטה
איך עיניה לא רואות
אלפי כדוריות מתכת
מתוך חזי נורות
|
אני רוצה חיים אמיתיים כמו שוקולד מר-מתוק
|
אפשר לומר את כל שיש
גם בשתיקה אחת קצרה
|
את זוכרת
איך הזמן אזל במיכל הדלק
עכשיו זה מצחיק
אבל אז כולם רק רצו להספיק
|
הוא איש אמיתי האיש הזה
לעור שלגופו גוונים וכתמים
שזוף וקמוט בכפות הידיים
בהיר ודהוי מעל המרפקים
|
עוד מחזור של לידה ומוות
עומד להשלים את סיבובו
|
בן 20 ראיתי את הצפון הקר והדרום הדומם
ביום החשוף ובלילה הבודד
|
אין תמונות נשכחות
או מזכרת שנעלמה
לא מכתב מהתיכון
או קלטת שחוקה
|
צייד המילים אינו ישן בלילה
עיניו פקוחות לרווחה
זוג אישונים מלאים
תחת חיוורון של ירח חצוי
|
אל האין המלא
אל הגודש הריק
של סיבות לחיות
השלושה נוסעים
|
תקרא לזה גשם אחד
או טריליוני טיפות
זכר אחד לבדו
או המוני נקבות
|
בשכונה שלו כל הילדות כבר גדלו
החברים שלהן מכירים את תמונתו
אחותו הקטנה היא כבר אחותו הגדולה
עם בעל וקריירה
וילד שלא נקרא על שמו
|
ועם רדת ליל
הטלוויזיה תשכח מרצדת ללא קול
ושנינו נתגנב על קצות האצבעות
|
גבה אל הים
פניה אל המסך
עברה חמק לה
והעתיד נגמר לה
|
מותירה לי
כנדבה בכוס פלסטיק
את צריבת דמותה
בקורטקס הויזואלי
|
מחזיר את הלילה. מרדים את עצמי.
חוצה את הגשר מעל תהום סיוטי.
|
אחותי לאן תלכי
בכזה ביטחון ולב עז
אחותי איך תיעלמי
מתחת
ואז תשובי ותצאי
מעל
|
לה
יש לה כאב בגודל של האמפייר-סטייט
הכי גבוה בעיר
יש קטע ביום
שהוא חוסם את השמש
|
|
|
אנחנו הקרביים,
אוהבים להתנפל
על דברים, גם
דברים דוממים.
יוני מסיירת
מטכ"ל |
|
