|
היא הלכה לאט ברחוב הדומם, היה כל כך חשוך בחוץ בשעה כזאת וגשם
חזק שטף את גופה העדין. דמעותיה זלגו לאט לאט. ליבה התכווץ בכל
רגע יותר ויותר. היא לא הבינה איך זה קרה לה. איך היא התאהבה
באדם הלא נכון.
|
היא חשבה לעצמה כמה טוב היה אם עכשיו הוא היה מתקשר ואומר לה
שהוא אוהב אותה או אולי אפילו היה סתם אומר שהוא מתגעגע. אבל
הטלפון שתק, כאילו כל העולם שכח אותה ואף אחד לא מפריע
לבדידותה.
|
באותו היום היה חם כול כך בחוץ. ריח החופש הגדול ריחף באוויר
והיה נדמה שחלום של כול אחד מבני הנוער הולך להתגשם.
גם אני כמו כול הילדים הייתי מאושרת מהחופש אך למרות כול השמחה
שבלב ידעתי שזה החופש הגדול האחרון שאי פעם יהיה לי.
|
היא נשכבה על המיטה בלא תזוזה ודמעות גדולות נצצו בעיניה.
פרידה זו לא הייתה הפרידה הראשונה בחייה אך הכאובה ביותר.
|
ליבי זעק לאהבה. לאהבה חמה ,מתוקה, נפלאה. ליבי זעק לך ורק לך.
הוא בכה, הוא צעק.
|
למה בול פעם שהיא מרגישה שאהבתה כל כך קרובה למימוש משהו מפריע
למימושה.
עשרות פעמים חברותיה אמרו לה שהיא תשכח אותו. ושאהבתה לא לנצח
אבל היא רק חזרה ואמרה: "אבל אני אוהבת אותו, רק אותו". כמה
פעמים היה אפשר לחזור על המשפט הזה אבל היא חזרה. בדמעות חזרה
ואמרה:
|
סכין חדה נכנסה לגופי ופגעה ישר לתוך ליבי.
|
היא אהבה אותו כמו שאף אחד לא יוכל לאהוב.
היא שנאה אותו כמו שאף אחד לא יוכל לשנוא.
|
תמיד חשבתי על כמה שהעולם אכזרי כלפי ועד כמה קשה לי לחיות
בו.
ותמיד התברר שיכול להיות גרוע יותר.
תמיד חשבתי על אהבות נכזבות ועל כאב פרידה.
|
אני יודעת שאולי עכשיו, ששכחתי אותך ושאתה כבר לא בליבי, אני
מרגישה שהרגש הזה, הכל כך חם והכל כך נעים, כבר לא קיים. אני
כותבת לך את מכתב זה שתדע שהרגש שלי מת.
|
|
|
אחרי שהשתתפתי
איתם במעשיהם
הפראיים (או,
שאני אתחיל
לציין) אני כבר
לא מסופקת עם
אנשים אחרים
מלבדם.
החברה של שלי
מתוודה. |
|
