|
מה אפשר כבר לומר, נולד ב13.11.80 ביום חורפי לפנות
בוקר מאמין גדול במשפט "כלום בסוף מתים אבל לא כולם
חיים",רוצה להאמין שהעיסוק העיקרי שלו יהיה בתחום
התעופה כטייס מוביל של חברה ובאותה נשימה למצוא את
אהבת חייו שמסתתרת לה אי שם מתחת לסלע.
אוהב את החיים ואת הארץ הזאת לטייל בה ולחיות אותה.
קול שבור ומהוסס יצא לי כנער מתבגר אשר מחליף את קולו כסימן
להפתחות טבעית של החיים,היא מתה הם ענו לי כממתינים כבר הרבה
זמן להוציא את הרעל הזה מהמערכות שלהם, זהו זה נאמר בקול,
האהבה מתה וזה רשמי
|
בדידות בזעקה חרישית שלא תשמע לעולם, כי ביישן האדם לחשוף את
פרצופו ברגעים של חולשה שכזאת בכל קנה מידה.
|
בלי הקדמות ובל גינונים, כישלון.כל מה שהתחלתי לא סיימתי,מכרתי
רעיונות ואשליות לאחרים לגבי אבל שום דבר לא באמת נכון למעשה
אני כל כך בינוני שזה מפחיד, זה כל כך מפחיד אותי שאני מתאמץ
כל כך להראות ולהציג את ההפך.
אני סיסמה,
|
אמא שמעה את השיחה והתעוררה היא עכשיו מסתכלת עלי ואני מחזיק
את הדמעות ואת המילים מנסה לנשום,רק לנשום.
תוך כדי שאני מספר להם אני מצליח להתסכל על כולנו מהצד כאילו
אני על אוטומט ובמקביל אני מצליח דרך המבט החסר אונים שלהם
ליצר תשובה
|
בבוקר שאחרי כן זאת ההגדרה הכי נכונה, תמיד נדמה שהכל נשכח
ואין לא זכר ולא משמעות לערב הקודם. אני מתאכזב מבטל פוסל
מתרגז ושומר את זה כזיכרון קצר ומתוק.
|
פגישות של החלפת מסכות והתרכזות במסביב ולא בעיקר וכל זאת למה?
לאפס את שעון החול שוב עד לדבר הבא אחריו? קישקוש אחד שלם.
ניסיון ליצור מכלום, חצי כלום ללא כל התחשבות בעובדה שאני טוחן
מים ולהאמין שזה יכול לעבוד,אני עובד על עצמי.
|
טסתי אלפיים וחמש מאות מיילים בשביל לשכוח אותך אבל דווקא יותר
מכל, התגעגעץי אלייך יותר.
|
את השניות הראשונות של עיכול המידע החדש אני זוכר בברור כי יצא
לי בקול רועד מזל טוב
|
כבר לא שמעתי אותך. הגשם שהחל לטפטף גבר על הקול שלך ויכולתי
לשמוע רק אותו בנקישותיו על הכובע שלי, רק את הצליל הזה אני
זוכר. דפיקות הלב שלי גברו כשאמרת את המשפט המסכם כל מערכת
יחסים: "אני רוצה שנשמור על קשר".
|
אחרי שסיימתי ללמוד כבר החשיך, יצאתי מהבית נכנסתי לאוטו
ונסעתי. בדרך לשם ניסיתי לברר כמה פרטים שרק יכולתי אבל את
האמת זה לא יכול להיות טוב, בטח שלא בדרך הזאת.
|
אני מרגיש שאני בצלע מתה מתרחק מהיעד שלי ואת לא נותנת לי
אישור הנמכה אני במרחק נגיעה אבל מתרחק. אז איך מתקרבים? למה
אין פיתרון? למה אני לא מצליח לשבור את המרחק והוא שובר אותי?
|
ולפתע הבחנתי בזוג עיניים שמשוייכות לפנים מדהימות מצליבות מבט
אבל לא סתם מבט משהו שונה, אחר, לא רגיל כאילו הזמן נעצר
|
טוב, אולי לא באמת התבגרתי, אבל גם השנה אני שוב לא קוצר יבול.
להאשים את מזג האוויר בנזקים אני לא יכול, הפעם אני אשם.
|
עצם בגרון טוב הגעתי מה עכשיו? מה ציפיתי שיקרה שאני אשכח ברגע
שאגיע, שטיות זה עדיין פה ועושה לי הרושם שזה הולך להישאר
לפחות עד מחר.
|
אני חושב שמגיע לי משהו יותר טוב אבל בגלל שהוא לא קיים אני
מרשה לך, מותק זה רק זמני או עד שאת תתאהבי בי בטרוף ותגלי
אותי או שזה הסתיים הרבה לפני שנבין שזה קורה בזמן שהתאהבנו.
|
אולי אני צריך את הזמן הזה לעצמי, חשבתי היום בבוקר, אבל לא כל
כך נראה לי שהקלישאה הזאת בשבילי.
|
אני זוכר שדן נהרג וחזרתי הבית ובכיתי, כל הלילה בכיתי, ואת
חיבקת אותי ובכית איתי עד שהפסקתי.
|
האגמים השלווים שנראה כאילו הזמן עצר לו רק כדי שהשמש בנסיקתה
תוכל להשתקף בהם כסימן לחיים שאפשר להמשיך.
|
|
|
אם ניוטון לא
היה זורק תפוח
על האדמה , היא
לא היתה מושכת
אותנו כל הזמן.
האנציקלופדיה
בליטניקה |
|
