|
המחברת המכונה בטי קלדרון היא ילידת 1974 שהחלימה
ממחלת הנשיקה ופרשה מעולם העיתונות. היא לא כתבה
סיפור כבר המון זמן.
אני שוב שופכת להם שמנת מתוקה לתוך המים. דני צורח. תפסיקי עם
זה. תפסיקי עם זה עכשיו. אני ממשיכה. בקצב איטי. יוצקת הכל
לאקווריום. ואם את לא מפסיקה אני נשבע לך שאני מעיף אותם
מהחלון. אני מגבירה את הקצב. הילדים צריכים לאכול
|
גם יאיר חלמיש מחייך. הוא נראה סוף הדרך, אבל בשנת 1994 עוד
אין כזה ביטוי. אני מסמנת את יאיר חלמיש כבן-זוג פוטנציאלי.
יאיר חלמיש מסכם בינו לבין עצמו שתוך שבועיים הוא מפרק אותי
|
בשניות שעוברות היא מנסה להתאושש ואני מנסה לדמיין איך היא קמה
היום בבוקר ונצמדה אליו לספוג קצת חום ותחושת ערך עצמי. איך הם
שתו ביחד קפה לפני שציחצחו שיניים, וציחצחו ביחד שיניים לפני
שהזדיינו. איך הוא התעצבן כשהיא אמרה לו שהיא נפגשת איתי ואיך
היא אמרה לו שה
|
אם לא היה לכם אותה, אתם בטח מכירים מישהו
שנדבק/הדביק/ידביק/מדביק. כולם שמעו על מחלת הנשיקה. אבל רק
אני בחרתי לארח בגופי את הווירוס המהולל הידוע בכינויו
אפשטיין-באר דווקא שבועיים לפני שאני ממריאה לטיול שישנה את
חיי
|
ומה עם החלפת שם? כבר מזמן רצית להיפטר מהספיח הבולגרי המגוחך
הזה. רק זקנות שגדלו בסופיה או מעריצות שרופות של "בית קטן
בערבה" מתמוגגות ממנו. אבל לא, להחליף שם זה שינוי קיצוני מדי
|
|
|
לפעמים אני
זורקת לפח
חשבונות טלפון
של סבא וסבתא
שלי
משנת 1978
ההיפראקטיבית
פסיבית |
|
