|
אני מסתכלת שוב על התינוקת שלי, שוכבת מולי, בגובה העיניים
שלי, על המזרון הקטן שלה. התינוקת שלי פותחת עין אחת ומסתכלת
עלי עקום. "אימא," אני אומרת "היא לא מתה. הנה, היא פתחה את
העין שלה והיא מסתכלת עלי."
|
לפני הרבה שנים,
בזמן שחפרתי בגנתי,
|
כוני את מחוגי השעון לאפס.
החזירי את הזמן לעת תמימה יותר.
את הסחף עצרי.
פכפוך אטי מספיק
לגדל צמחיה מדברית
של אהבות קטנות
|
היו מספרים לי בבקרים,
"שוטטת שוב בלילה.
|
במאה שעות עונג,
הערמתי כוחות
למאה שעות
בדידות
|
ידיו החמדניות מסמנות את הטריטוריה שלו
על בטנה
בעפרון עיניים שחור.
נאותה, היא בוחנת את שביה החדש
|
אם אשים את ראשי
על חזך
ובזרוע אחת אקיף
את צוארך
|
חשופת עצבים,
כל נקבוביות העור שלי פתוחות,
אישוני קולטים,
שומעת ושותה כל תנועה אינפיניטיסימלית שלך.
|
הנשיות רובצת באגן,
כרימון דובש בשמש היא נתחכללת.
|
סוליות הנעלים שלי המזהמות
משאירות סימנים על האריחים הלבנים.
כל היום שוטטתי ברחובות.
הסתערתי על העיר.
|
|
|
הו פינקי, אני
אותך מעריץ
הואל בטובך מעט
כריזמה להשפריץ
מי יתנני
פרופסור ירמי בן
יהודה
שראה הילתך, ולו
בשגגה
מי יתנני גרביך,
או קצה מעילך
מי יתנני טמפון
בכוס אחותך
פינקי, הו
פינקי, חרוט
בהסטוריה
מקווה שהבהרתי
לך מהי
"אירוניה"
זוזו לסטרי,
פילולוג |
|