|
די.
מצוץ מחיוכיי את שמה,
סוך ניביך בדממת
עירומה, טול קולה מבין
עיניי
|
משהו מרגיש נכון
בשתת הזה, בשגיאה הדקדוקית,
|
כל הזמן הזה על הגחון
הלא נכון, איזו טעות
|
אני רוצה אותו ישר
בגוף שלי, שאת המילים
נשליך מעלינו, כעיוורים
שלמדו ללכת בלי.
|
שרוולי מילים ארוכות מכסים
צלקות שירה בפרקי ידיי,
|
ושתהיה אצלי הפרנסיס ז'ם
אלמוני ומשופם שלא היה לו
אלא שם, שחור
|
נעים מאד, אני הדוברת
הבאתי דאיקטים: כאן ועכשיו, אתה
יכול לסגור את הדלת, אני הדוברת, מי
אתה? אתה
|
מפתח המנעול מהאופניים שגנבו לי
- פותחת איתו קלמנטינות עכשיו,
ריח של צל מתפשט בחדר,
בלי ידיים, תקשיבי: אלחוש מחושב
|
בנשור הגרגר
האחרון, סימני עיפרון
עקשניים בשולי הצחוק
המשוח דיו ודם.
|
אתן
חוגרות פסי שיזוף
ונמשחות במבטים,
אוזרות מתני שיש חמים
|
לצל המצלצל שלהם.
לא תשמעי אותו עם הזרקור שלך,
דלת תא הוידוי נטרקה והיולדת
נלכדה בפנים. אפשר לראות רק אצבעות
מבעד לסורגים: יש פתיחה
|
כפפות חיוורות
יחטטו
בין איברי בשר מוכר,
|
כשאכלנו מנגו בידיים
עירומות
|
זכרון המרווח המצחיק שנמתח
בין הבטן שלך לתחתונים
תפור בי כמו גדיל אחרון של שטיח
|
רק שטפי דם בכפות הידיים
ברז כיבוי התפוצץ בפרישמן
וצה"ל צר על בנת ג'בל
במשמרת הלילה שלי. הנה
|
כמה פורטרטים מרציים (and more to come) שנטלתי במחשבי הנייד,
להתפאר
|
4 שעות של סמינר-קליינברג ללא שינה בבטרייה, בלי מושג, בלי
הטקסט (על פרנציסקוס הקדוש, כמסתמא) ובלי תקווה - זולת שני
עטים באדיבות חבר לספסל העינויים ונייר מדפסת שנגנב ממעי מכונת
הצילום שהתמסרה.
|
עפרונות פסטל צבעוניים על נייר
|
אינטרפרטציה תמונית בשקל לשיר מעולה של K's Choice
|
אל הארכיון האישי (105 יצירות מאורכבות)
|
|
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!
לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש! |
|
