|
אם לא מחייכים אליך,
היה נדיב ותן אתה חיוך.
אין אדם הזקוק לחיוך
יותר מהאדם שאינו מסוגל לחייך לאחר:)
בין האסור למותר
בין החייבת לנסתר,
רוקדת לצלילי ליבה
|
יושבת פה, בחוץ, לבד בגשם וחושבת עלייך.
נזכרת ברגעים הכי יפים שהיו לנו, ובוכה.
בוכה על כך שקר לי, רטוב ואין מי שיבוא ויחבק אותי.
|
מתמכרת לאט לכאב
הוא אוחז, לא עוזב...
|
לבנה,
חיוורת ומפוחדת
אדישה לכל וממלמלת
"ילדה, מה קרה?
|
נושא ראשי לשמיים
נמצאת כבר מעליי
על החוף ליד המים
עם כל זכרונותיי
|
אתה מוחה דמעה אובדת
מלחיי הבוערות
מחבק ומבטיח
שתחזור מהשדות
|
למה התקשרת?
בבקשה,
אל תיתן לעצמך לשטוף אותי
שוב באהבה,
|
הירח מזיל דמעות
משקה את השדות
|
עיניי חושפות את רגשותיי,
עיניי שקופות כל ימיי...
|
היא רצתה להיות איתו עוד כמה ימים,
היא רצתה לחבק אותו כמו בכל השנים,
ללמד אותו כמו שהיה קטן,
לנסוע איתו ברכבת הזמן.
|
היום היא רוקדת ריקוד חדש,
מחוללת ללא שום פחד,
רוקדת עם רקדן נשגב של ממש,
מנסה להשתלב, צעד אחר צעד.
|
אבל מתי תביני,
אין לך למה לחכות.
התקוות הם לשווא,
הלב שלך נשאר
שבור ומאוהב.
|
אתה לוגם מעט יין ואומר דברי פילוסופיה,
אני, שמה ראשי על ברכך ומתענגת על ליטופיך האיטיים.
|
הולכת יחפה על גבי דרכים לא סלולות...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
זה שערפת היה
שבועיים בחיים
אבל הוא בעצם
היה מת, רק
מוכיח שהתאוריה
שלי עם החתול
היתה נכונה!
שרדינגר |
|
