|
מאה וחמישים מדרגות הובילו לראש המגדל, אותו מגדל אשר הכיל
בתוכו את התשובות לכל השאלות, את האושר הנצחי, מאה וחמישים
מדרגות הפרידו בינו לבין מה שחיפש כל החיים, בינו לבין אותו
אושר שכבר נעלם מן העולם.
|
היא כמו דוור, חייבת להספיק לחלק לכולם חלומות
וכשהיא גומרת, לכפר היא חוזרת, להביא סחורות חדשות
|
|
|
אני ללכת אוכל,
אני עבודה לגמור
עתיד.
יש כסף קצת לחם
וגבינה ווודקה.
לילה, מדאם אוהב
אוהב הרבה כסף.
יוצאי רומניה,
מחדשי השפה
העברית, פיגומי
ארץ הקודש. |
|
