|
עץ זית ירוק עד עומד בשיא עלוותו בחצר. גזעו מתעקל, עשוי
מבקיעים, חריצים ובליטות רבות, מתפצל לשלוש מבסיסו, וענפיו
השלושה מתפצלים אך כך לעוד ארבעה כל אחד מהם ואז העין כבר
מפסיקה לספור את הפיצולים וההתפתלויות.
|
אז מה תרצו להזמין?"
הרעש היה בלתי נסבל בשבילי, פשוט מלחמת חורמה על החושים שלי,
פשוטו כמשמעו. לא רק הפטפוט הבלתי נפסק הזה בשולחנות לידינו,
זוגות זוגות כמו חיות בתיבה, מדברים את עצמם לדעת.
|
השעון הראה שתיים.
השעה הייתה שתיים בצהריים.
עוף לא פרח, ציפור לא צייץ. שעון לא צלצל.
|
כאשר סרתי אל בית המרזח, להשקיט את זיכרונותיי מעמל היום בכוהל
חריף, אמר לי אשר על הבר-
אין אנו מוכרים עוד במקום זה. אנו סוגרים את בית המרזח
לעולמים.
ונפשי, אשר חשקה עד כלות באותו נוזל זהב, יצאה מתוך פי ולשוני
התלעלעה ויבשה. שבתי על עקבותיי וכאשר נכנסתי י
|
כשעזקעל הבין שהכל נגמר, הוא יצא החוצה. השתחל מבעד לקרשים
הדקים והקשים, שאצלם בצריף קראו להם מיטות, כי מי יהין לקרוא
להם דרגשים ולהזכיר לעצמו כל פעם מחדש היכן הוא נמצא.
|
הבוקר היה אפור ורגיל. הבוץ גם הוא לא היה שונה מקודמיו. אולי
רק השלוליות העכורות שניקדו אותו מפעם לפעם, היו חדשות. ורדינה
התעוררה לאט, כמעט ושכחה את הרצון העז להקיא שתקפה בלילה וכעת
לא נותר ממנו זכר.
|
הוא אינו אוכל ואלו אוכלים, הוא אינו שותה והללו שותים, הוא
אינו מדבר ואלו מדברים, משוחחים וצועקים אלו לאלו, התענית לא
נראתה כאן, בעיר ההומה אין לה דורש וגם לא מקיים את מצוותיה
ומצוות האלוהים
|
הֵן אֵינָן שֶׁלִּי, הַתְּרוּפוֹת.
אֲנָשִׁים מְבִיאִים לִי אוֹתָן
מַפְקִידִים אוֹתָן אֶצְלִי בַּלֵּילוֹת
בָּאִים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ עִם ש-ַקִּיּוֹת שֶׁל בֵּית מֶרְקַחַת
|
וְלִשְׁתִיקַת רְגָבַיִךְ אֲנִי לוֹחֵשׁ
אַתְּ חֶלְקִי, אַתְּ נָחַלְתִּי
אַתְּ גּוֹרָלִי.
|
הַסֻּכָּה הִדַּלְדְּלָה כְּכֹחוֹ שֶׁל אָבִי.
כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת תַּלְמֵי מִצְחוֹ נֶחֱרָשִׁים
וּמֻשְׁקִים בְּזֵעָה, אֲנִי עוֹזֵר לוֹ.
לִי יוֹתֵר קַל בַּשְּׁרִירִים, אַךְ קָשֶׁה יוֹתֵר בַּלֵּב.
|
אָדָם נוֹפֵל מִגַּג בִּנְיָן
וְאֵין לוֹ מַצִּיל
וְאֵין לוֹ מַכָּר.
אָדָם נוֹפֵל מִגַּג
|
הַשֶּׁמֶשׁ כָּל כָּךְ מְסַנְוֶורֶת עַד
שֶׁהַשָּׁמַיִם הוֹפְכִים לְמָרָק שֶׁל חֲלוֹמוֹת
שֶׁרָצִיתָ לְסַפֵּר וְשָׁכַחְתָּ.
|
הָאֵשׁ מְזַנֶּקֶת מִגַּג הַבָּתִּים
אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת
בִּש-ְרֵפַת חָמֵץ.
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת
|
הָאֵשׁ מְמַהֶרֶת לְהִתְלַקֵּחַ
מְמַהֶרֶת לְפַתּוֹת, נְחוּשָׁה לִכְבֹּשׁ
הָעֵינַייִם נִנְעֲצוֹת בֶּחָלָל
הַכְּתִיבָה הוֹפֶכֶת אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת לִקְרִיאוֹת
|
הַזִּקְנָה עוֹד תִּזְכֹּר
אֶת מָה שֶׁנִּשְׁכַּח מִן הַגּוּף.
|
פְּרִי עֵץ הַדַּעַת אוֹ פְּרִי עֵץ הָדָר
מָה תִּבְחַר?
|
זְרָעַי בִּמְקוֹם לְהִנָּפֵץ לְכָל רוּחַ
הִתְכַּנְּסוּ בְּתוֹכִי
מְחַכִּים לַגְּאֻלָּה
מְחַכִּים לָךְ.
|
אֲנִי מְנַסֶּה לְעָוטְפֵךְ, אַךְ אַתְּ מִתְגַּלְגֶּלֶת
הַרְחֵק מִמֶּנִּי,
עִם הַשּ-ְמִיכָה אֶל קְצֵה הַמִּטָּה
|
מֵאָה פְּעָמִים הֵסַטְתִּי
אֶת הַוִּוילוֹן בְּמִרְפֶּסֶת
כְּשֶׁהַיָּרֵחַ הַקַּר לֹא הִכְרִיז עַל בּוֹאִי
|
שׁוֹשְׁנוֹתַיי הוֹלְכוֹת וְנִפְתָּחוֹת
בַּיּוֹם
|
מלקטים אנו את פרחי השכחה, משמרים אותם בצנצנות זכוכית. ובכל
עת הכשרה לכך, מוצאים הפרחים ממשכנם ומורחים. ריחם טוב הוא
ומסייע בשכחת העתיד, על דאגותיו ותקוותיו הנלוות עמו.
|
|
|
סוגי מבקרים:
1. אנשים
ששונאים
אוטומטית כל
רעיון
(אנטי-הכל)
2. אנשים שנהנים
לגרום סבל
לאחרים
(סאדיסטים)
3. אנשים
שכועסים ללא כל
סיבה (משוגעים)
4. אנשים עם
בקורת מבוססת
(מנוולים) |
|
