|
עץ זית ירוק עד עומד בשיא עלוותו בחצר. גזעו מתעקל, עשוי
מבקיעים, חריצים ובליטות רבות, מתפצל לשלוש מבסיסו, וענפיו
השלושה מתפצלים אך כך לעוד ארבעה כל אחד מהם ואז העין כבר
מפסיקה לספור את הפיצולים וההתפתלויות.
|
אז מה תרצו להזמין?"
הרעש היה בלתי נסבל בשבילי, פשוט מלחמת חורמה על החושים שלי,
פשוטו כמשמעו. לא רק הפטפוט הבלתי נפסק הזה בשולחנות לידינו,
זוגות זוגות כמו חיות בתיבה, מדברים את עצמם לדעת.
|
השעון הראה שתיים.
השעה הייתה שתיים בצהריים.
עוף לא פרח, ציפור לא צייץ. שעון לא צלצל.
|
כאשר סרתי אל בית המרזח, להשקיט את זיכרונותיי מעמל היום בכוהל
חריף, אמר לי אשר על הבר-
אין אנו מוכרים עוד במקום זה. אנו סוגרים את בית המרזח
לעולמים.
ונפשי, אשר חשקה עד כלות באותו נוזל זהב, יצאה מתוך פי ולשוני
התלעלעה ויבשה. שבתי על עקבותיי וכאשר נכנסתי י
|
כשעזקעל הבין שהכל נגמר, הוא יצא החוצה. השתחל מבעד לקרשים
הדקים והקשים, שאצלם בצריף קראו להם מיטות, כי מי יהין לקרוא
להם דרגשים ולהזכיר לעצמו כל פעם מחדש היכן הוא נמצא.
|
הוא אינו אוכל ואלו אוכלים, הוא אינו שותה והללו שותים, הוא
אינו מדבר ואלו מדברים, משוחחים וצועקים אלו לאלו, התענית לא
נראתה כאן, בעיר ההומה אין לה דורש וגם לא מקיים את מצוותיה
ומצוות האלוהים
|
מלקטים אנו את פרחי השכחה, משמרים אותם בצנצנות זכוכית. ובכל
עת הכשרה לכך, מוצאים הפרחים ממשכנם ומורחים. ריחם טוב הוא
ומסייע בשכחת העתיד, על דאגותיו ותקוותיו הנלוות עמו.
|
|
|
מיצובישי לבנה
למכיר... עוד
כמה מילים אני
עוד יכול להכניס
כאן? |
|
