[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי בני גל‎

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
עץ זית ירוק עד עומד בשיא עלוותו בחצר. גזעו מתעקל, עשוי
מבקיעים, חריצים ובליטות רבות, מתפצל לשלוש מבסיסו, וענפיו
השלושה מתפצלים אך כך לעוד ארבעה כל אחד מהם ואז העין כבר
מפסיקה לספור את הפיצולים וההתפתלויות.

אהבה
אז מה תרצו להזמין?"
הרעש היה בלתי נסבל בשבילי, פשוט מלחמת חורמה על החושים שלי,
פשוטו כמשמעו. לא רק הפטפוט הבלתי נפסק הזה בשולחנות לידינו,
זוגות זוגות כמו חיות בתיבה, מדברים את עצמם לדעת.

מה שמשתק את כל הברואים כולם הוא החום. השמש היוקדת מפלחת את
קנה הנשימה, כל החיה וכל הבהמה וכל העוף קופאים במקומם מההלם
של הקרניים. לא מצליחים לזוז. רק עיניהם זזות מפה לשם, משוטטות
בחול.

השעון הראה שתיים.
השעה הייתה שתיים בצהריים.
עוף לא פרח, ציפור לא צייץ. שעון לא צלצל.

כאשר סרתי אל בית המרזח, להשקיט את זיכרונותיי מעמל היום בכוהל
חריף, אמר לי אשר על הבר-
אין אנו מוכרים עוד במקום זה. אנו סוגרים את בית המרזח
לעולמים.
ונפשי, אשר חשקה עד כלות באותו נוזל זהב, יצאה מתוך פי ולשוני
התלעלעה ויבשה. שבתי על עקבותיי וכאשר נכנסתי י

גיהנום
כשעזקעל הבין שהכל נגמר, הוא יצא החוצה. השתחל מבעד לקרשים
הדקים והקשים, שאצלם בצריף קראו להם מיטות, כי מי יהין לקרוא
להם דרגשים ולהזכיר לעצמו כל פעם מחדש היכן הוא נמצא.

הבוקר היה אפור ורגיל. הבוץ גם הוא לא היה שונה מקודמיו. אולי
רק השלוליות העכורות שניקדו אותו מפעם לפעם, היו חדשות. ורדינה
התעוררה לאט, כמעט ושכחה את הרצון העז להקיא שתקפה בלילה וכעת
לא נותר ממנו זכר.

הוא אינו אוכל ואלו אוכלים, הוא אינו שותה והללו שותים, הוא
אינו מדבר ואלו מדברים, משוחחים וצועקים אלו לאלו, התענית לא
נראתה כאן, בעיר ההומה אין לה דורש וגם לא מקיים את מצוותיה
ומצוות האלוהים


לרשימת יצירות השירה החדשות
וידוי
הֵן אֵינָן שֶׁלִּי, הַתְּרוּפוֹת.
אֲנָשִׁים מְבִיאִים לִי אוֹתָן
מַפְקִידִים אוֹתָן אֶצְלִי בַּלֵּילוֹת
בָּאִים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ עִם ש-ַקִּיּוֹת שֶׁל בֵּית מֶרְקַחַת

קינה
וְלִשְׁתִיקַת רְגָבַיִךְ אֲנִי לוֹחֵשׁ
אַתְּ חֶלְקִי, אַתְּ נָחַלְתִּי
אַתְּ גּוֹרָלִי.

זכרונות
הַסֻּכָּה הִדַּלְדְּלָה כְּכֹחוֹ שֶׁל אָבִי.
כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת תַּלְמֵי מִצְחוֹ נֶחֱרָשִׁים
וּמֻשְׁקִים בְּזֵעָה, אֲנִי עוֹזֵר לוֹ.
לִי יוֹתֵר קַל בַּשְּׁרִירִים, אַךְ קָשֶׁה יוֹתֵר בַּלֵּב.

הרהור
אָדָם נוֹפֵל מִגַּג בִּנְיָן
וְאֵין לוֹ מַצִּיל
וְאֵין לוֹ מַכָּר.
אָדָם נוֹפֵל מִגַּג

צמד שירים
הַשֶּׁמֶשׁ כָּל כָּךְ מְסַנְוֶורֶת עַד
שֶׁהַשָּׁמַיִם הוֹפְכִים לְמָרָק שֶׁל חֲלוֹמוֹת
שֶׁרָצִיתָ לְסַפֵּר וְשָׁכַחְתָּ.

ייסורים
הָאֵשׁ מְזַנֶּקֶת מִגַּג הַבָּתִּים
אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת
בִּש-ְרֵפַת חָמֵץ.
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת

אמונה
הָאֵשׁ מְמַהֶרֶת לְהִתְלַקֵּחַ
מְמַהֶרֶת לְפַתּוֹת, נְחוּשָׁה לִכְבֹּשׁ
הָעֵינַייִם נִנְעֲצוֹת בֶּחָלָל
הַכְּתִיבָה הוֹפֶכֶת אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת לִקְרִיאוֹת

גורל
הַזִּקְנָה עוֹד תִּזְכֹּר
אֶת מָה שֶׁנִּשְׁכַּח מִן הַגּוּף.

בדידות
יוֹתֵר מִכָּל חִבְּבָה הִיא אֶת הַנּוֹחוּת
כְּלוֹמַר, אֶת הֱיוֹתָהּ לְבַד.

הרהור
מִשְׁתַּדְּלִים לִתְפֹּוס מֶרְחָק בָּטוּחַ
הַמֶּרְחָב הָאִישִׁי מָתוּחַ
כְּמוֹ חֶבֶל דַּק.

הרהור
אֲנִי מַכִּיר אֶת הָאֲנָשִׁים
בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאַתֶּם מַכִּירִים

הרהור
פְּרִי עֵץ הַדַּעַת אוֹ פְּרִי עֵץ הָדָר
מָה תִּבְחַר?

אהבה
זְרָעַי בִּמְקוֹם לְהִנָּפֵץ לְכָל רוּחַ
הִתְכַּנְּסוּ בְּתוֹכִי
מְחַכִּים לַגְּאֻלָּה
מְחַכִּים לָךְ.

אהבה
אֲנִי מְנַסֶּה לְעָוטְפֵךְ, אַךְ אַתְּ מִתְגַּלְגֶּלֶת
הַרְחֵק מִמֶּנִּי,
עִם הַשּ-ְמִיכָה אֶל קְצֵה הַמִּטָּה

הרהור
אוּלַי פַּעַם,
יַחֲלִיפוּ אֶת הַמַּטְבְּעוֹת, הַשְּׁטָרוֹת וְהַכְּסָפִים
בְּמִלִּים וּבְמִשְׁפָּטִים.
הֲרֵי גַּם אֵלּוּ דָּמִים

בדידות
מֵאָה פְּעָמִים הֵסַטְתִּי
אֶת הַוִּוילוֹן בְּמִרְפֶּסֶת
כְּשֶׁהַיָּרֵחַ הַקַּר לֹא הִכְרִיז עַל בּוֹאִי

מצב
אֲנִי רוֹצֶה סֵפֶר, אֶחָד, דַּק
שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם אַגִּיעַ לְסוֹפוֹ
וְאַתְחִיל לִקְרֹוא בּוֹ מֵחָדָשׁ

חרטה
הַסִּפְרִיּוֹת מְלֵאוֹת לְהִתְפַּקֵּעַ
אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יוֹם אֶחָד
יִקְרְסוּ תַּחְתָּן בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל

תחושתי
מִלִּים רַבּוֹת
רָצִיתִי לְהַגּוֹת
מִפִּי הַקָּפוּא

יחסים
שׁוֹשְׁנוֹתַיי הוֹלְכוֹת וְנִפְתָּחוֹת
בַּיּוֹם


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מלקטים אנו את פרחי השכחה, משמרים אותם בצנצנות זכוכית. ובכל
עת הכשרה לכך, מוצאים הפרחים ממשכנם ומורחים. ריחם טוב הוא
ומסייע בשכחת העתיד, על דאגותיו ותקוותיו הנלוות עמו.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הצטערתי על הצמחים שלא הצלחתי להכניס להיכל הזיכרון של החצר
הקטנה, שהייתה ואיננה. עדיין יש לי תצלומים שלה, עוד מימי
שכירותי הראשונים, שבהם התלהבתי מהטבע הפראי, הפורץ בר מתוך
האדמה, של החצר.

ספינה מרחפת באוויר הקר. עוד לא השיקוה אל המים המתפרצים והנה
היא כבר מרחפת, כמו מטוס.




חיכיתי חיכיתי
בכיתי בכיתי
ומי לא בא?



אחת שלא יודעת
מי לא בא,
כי הוא עדיין לא
הגיע!


תרומה לבמה





יוצר מס' 92988. בבמה מאז 26/5/17 20:16

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לבני גל‎
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה