|
נולד ב-1986. בעל שיער ארוך יפיפה וחושני. כותב כי
אין לו משהו יותר טוב לעשות בזמנו הפנוי (ששואף כמעט
לאפס...).
התגעגעתי לימים ההם, שהינו קטנים והכל היה כך, מאושר. אצלנו
הדבר חולף עם הזמן, הייתי מתפלל כל לילה לחזור לתקופה ההיא,
שהיינו קטנים. אבל היא הייתה שונה, היא לא הייתה צריכה להתפלל,
היא נשארה כך,וזה היה נפלא. ואז הוא בא.
|
אני שונא את היום הזה. כל שנה הוא מגיע, וכל שנה הוא נהיה יותר
גרוע
|
עבדתי בהנהלת חשבונות. רציתי להיות כבאי כשהייתי קטן, אבל היה
לי אסטמה. זו עבודה עם די והותר כסף, לא הרבה מקום לקידום אבל
מספיק הזדמנויות לבונוסים.
|
היה לי חתול.
מצאתי אותו בבית הספר, הוא היה מאוד חמוד אבל נראה קצת עצוב.
החלטתי לקחת אותו אלי הביתה ולטפל בו.
|
"גם אלוהים כל יודע זו שמועה זדונית?" התחכמתי שוב.
"אני יודע שאביב שונא את גל, אני יודע שרוני מאוהב בדקלה, אני
יודע שדקלה לא סובלת את רוני ואני יודע שיאיר מאוד יתעצבן על
הכלב שלא כי הוא השתין על השטיח. אני באמת כל יודע, אני רק
סנילי."
|
"תודה לך! אתה ממש מלאך!" אמרה רעות. היא נשקה לו על לחיו
והלכה לה לדרכה.
רעות הייתה מקרה ברור של חוסר ביטחון עצמי. היא חשבה שאף אחד
לא אוהב אותה.
|
אילו רק היה לי שלט לחיים
הייתי מריץ קדימה בקטעים המשעממים
או מעביר בהילוך איטי את הקטעים הטובים
אולי אפילו מריץ לתחילת אותו קטע ורואה אותו שוב
|
מה רואה ירח
המציץ בין עננים
את כל האנשים
שעוד נשארו ערים
|
לא רוצה לחשוב על כלום,
רוצה רק לחלום,
על קיץ, על אביב,
על ארץ שום מקום.
|
אני יודע מה אתם חושבים, עוד לוזר אחד שהתאהב במלכת כיתה, אז
אתם חצי צודקים. באמת היא הייתה מלכת כיתה, אבל האם לאמר שזאת
אהבה?
|
למה לעזאזל אני צריך למאוס בהכל? למה אני לא יכול פשוט לאכול
את החרא כמו כל שאר האנשים וזהו? למה אני חייב שכל המיאוס הזה
יצטבר ויתפרץ באיזה קטע דבילי על מיאוס?
|
|
|
זה בסדר, את לא
תיכנסי להריון.
קומיצה בועט
לעצמו באשכים. |
|
