[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










שלום לכולכם קוראי הנכבדים.

יש לי הכבוד והעונג הגדול ביותר להצטרף אל הפורום
הנכבד הזה, ולשתף את כולכם ביצירותיי שנכתבו בשנה
האחרונה בלבד.

מצאתי דרך יחודית בשפתי להנציח את חיי הרומנטיים,
המשברים, האהבות והאכזבות בצורות שונות ומשונות, על
ידי שירה מקורית, וסיפורים לכל אחד.

כולי תקווה שהחומר שיפורסם כאן יגע לכל אחד ממכם
באחד מחדריו האפלים, ובעולמות הבלתי נראים של מסתרי
ליבו.

זכרו תמיד!!!  

דברים הנכתבים/נאמרים מהלב מגיעים אל הלב,
ואני מאוד מקווה שאצליח בכתיבתי להגיע אל ליבכם.

דברים שנאמרו מתוך אהבת אמת לאדם...

בן




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כאשר איתמר ואמיר היו כבר ממש קרובים, קרה דבר מדהים. שוב משום
מקום ללא כל מגע, החלו שוב הצלילים הנעימים והכל כך מיוחדים
לבקוע מבעד לתיבת התהודה של הגיטרה שהייתה על גבו של איתמר.
ממש באורח קסם, קרה שם הדבר המדהים מכל...

ולאחר כמה דקות שהוא יושב שם ולא מוציא מילה, הוא מסתכל סביב,
ורואה פתאום שכל החדר מלא בנרות דולקים, הגדלים מעצמם, ומקיפים
את כל גופו.

פעם לפני הרבה מאוד שנים, בארץ מאוד רחוקה, מעבר ליבשות
ולימים, חיו להם בשקט ובשלווה את חייהם אנשים תמימים בשני
כפרים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מהלך לי לבד בין מדבריות הפחד,
מהלך לי לבד בין שבילים של התכנסות.
התכנסות אל תוך מסע אל ארץ הפחד,
בין דרכים מפותלות מנסה למצוא שבילים אל ארץ הגורל.

דיאלוג
זה היה יום חורף, אך לפתע השמש יצאה מבעד לענן,
כאילו מחייכת את החיוך שלך,
שבחרת לשלוח לי מאיתני הטבע כסימן...

שיר לזכרו של אילן רמון ז"ל.

אני מושיט את זרועותי קדימה, וכפות ידיי פתוחות,
מנסות לתפוס עוד טיפה אחת של
גשם דק, גשם של דמעות הנופלות עלי מן הרקיע המעונן,
כאילו זאת את שבוכה את בדידותי,
רוצה לקבל ממך סימן שאדע שאת איתי.

לא מתת, רק אתה וליבך הלכתם אל מקום אחר.
כי ליבך פועם איתנו, פועם בנו,
כשאתה אי שם, חי את חייך בעולם טוב הרבה יותר.

שיר לזכרו של אילן רמון ז"ל.

געגוע
נמשיך לאהוב כמותך, ונמשיך לחייך.
כי בחייך כך ציוות אתה,
ובלכתך כך ציווה הבורא.

שיר לזכרו של אילן רמון ז"ל.

שאון הזמן שחי בך,
הפך לפתע לצלילים הנעימים והיפים ששמעת בחייך.
אלו הם בדיוק אותם צלילים שחיכו למודעות שלך,
לצלילי הזמן שחיו בך מאז ומעולם.

אותם לילות בהם הייתי נאבד אל תוך דמותה,
נאבד אל תוך גופה העוטף את כולי,
והיא הייתה אומרת לי באותם רגעי קסם אינטימיים,
עכשיו אנחנו אחד....

את נגעת בי, ממש נגעת בי.
לא נגעת בי מעולם,
אך משהו בך, משהו משלך, נגע בי כל כך
כמו שאף אחת לא נגעה בי מעולם.

כמיהה
כאשר יום יבוא ותרגיש שאתה "מחובר", אל העולם
הבלתי נראה של האושר הנשגב,
הרי שמצאת שביל אחד שהוא רק שלך בתוך עולם נסתר.




אין לנו צנזורה,
רק הגבלות על מה
אסור לכתוב


תרומה לבמה





יוצר מס' 18843. בבמה מאז 20/1/03 0:18

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לבן שרון
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה