|
זה היה ביום האחרון ללימודים.
סיומה של שנה ראשונה בתיכון.
|
חולם...
מנסה להתנחם, בתושיה
מנסה קצת להרגיש, בהזיה
מתוך בחירה
לא להביט בחזרה
לא להביט בחזרה...
|
"התפתח את עיניי, וליבי
התפתח ותנשק, אהובי?
התשמור עליי מכל משמר?"
היא כתבה, בזמן שדמו כבר ניגר.
|
בלילות, כשהעולם ישן
מחשבות, וגם קצת מנגן
מנגינה, ששוב מעלה זיכרון
|
let me be with you
on a cold night in the winter
|
עוד שקיעה באוויר
והשמש יורדת לים
מנסים להבין
מנסים להיות כמו כולם
אבל הראש פתאום כואב טיפה יותר
מנסים לחשוב והזמן מיד עובר
|
שוכב על המיטה שומע מוזיקה
לומד להתמודד עם מה שאי אפשר
מנסה לבכות ולא מצליח
אולי מחר... אולי מחר...
|
אומרים,
לכל דבר יש תשובה
רק שלפעמים
לפעמים אני לא יודע
|
אילו השמש היתה זורחת ממערב
אולי היה שלום עכשיו
ולא מתמשך כ"כ הסתיו
|
את יושבת לידי עכשיו
אל עיני מסתכלת
להמבט ללב חודר
והוא חזק כמו שלהבת
|
אין עתיד לחלומות
כך כתוב בעיתונים
לחלומות הטובים
לחלומות הרעים
|
לפעמים אני דואג לך
עד שאני רואה אותך מחייכת
והעיניים השמחות
משקרות לי בפנים
|
אני מצטער
על כל מה שעבר
כל מה שעבר
ולא היה צריך לעבור
ואני מצטער
על כל מה שנשאר
כל מה שנשאר
מאחור
|
היא משחקת בבובות
כמו כל ילדה קטנה
|
ואפילו ברגע מסוים
הלב כמעט נדם, כמסומם
מסתכל אל הים
ובוכה...
|
ולמרות שאת לא עונה
את יודעת
כל לילה את לא ישנה
את דומעת
|
והשמש כבר ירדה עמוק לים
ביום הכי קצר שבשנה
פתאום נהיה כ"כ חשוך פה לכולם
היא צובעת את החצי השני של העולם
|
האהבה מנצחת
היא מנצחת אותך
|
למדתי וקיבלתי 100 במבחן
עכשיו אני חכם
|
היו לך יותר מדי הזדמנויות
לצעד הראשון,שלא עשית
אולי אתה בעצם לא רצית
לקחת התחייבות לאבדון
|
על המרפסת שמעל הים
מול הירח המלא שבשמיים
אנשים קופצים לתוך המים
ולא כולם חוזרים
|
ולפני שתגידי לאן
אפילו האביר על הסוס הלבן
כבר בורח מכאן
כבר בורח מכאן
|
ועכשיו אתה מת
אתה לא חי יותר
אתה לא יכול לנשום
ואתה לא מרגיש את זה
|
ואין לך אפילו מה לזכור
כי אף פעם לא היה לך כלום
ואין לך אפילו איך לשמור
על מה שלא היה
אבל ממילא אין לך
|
עבר לו עוד יום
ושוב אני מתייק את התמונות לזכרונות
שומר את המילים בתוך תאים בתוך המוח
שומר את התזוזות בתור גלים אבל בלי כוח
וכמו הים, כך לאיטם, הם נעים לאט לאט
עד שמגיעים לחוף
ואז אני נרדם
|
תסתכלי
לשמיים צבע תכלת
למה אני רואה שחור?
|
סלח לי אבי כי חטאתי
יותר לא אוכל להביט
בעינים שלה
להגיד שאני השתניתי
כי בעצם אצלי,שום דבר לא השתנה
|
יש לה היום יומולדת
אבל אתה לא צריך לזכור
היא בטח עכשיו מתכוננת
אבל אתה לא צריך לעזור
|
וגם אם תנסי לברוח
את לכודה בתוך הלב
אז תתקעי בי תסכין
ותסיימי את הכאב
|
לעטוף את הזמן במגבת
לזרוק לריצפה
ולא לבכות יותר
לא לבכות יותר
|
כשתקראי את המילים
וזה לא יעשה לך כלום
את לא תביני
|
כשעצים מכוסים בלבן
משתקפים מבחוץ כל הדרך
ומבין רק אז כמה קטן
העולם
|
ואיך שלא תסתכלו על זה
עדיין יש מחר
וגם אם אני לא אהיה בו
המחר תמיד נשאר
מחר
|
מלחמה בין המוח ללב
המוח צודק
אבל הלב תמיד מנצח
המוח רוצה להמשיך
אבל הלב גונב את הדמיון ובורח
בורח איתך רחוק רחוק
לאן שרק רציתי
|
אני כבר לא יכול
להסתכל לשמיים
כבר נמאס לי לספור את הכוכבים
|
אם הייתי נסיך
הייתי מציל אותך
מהדרקון
על הסוס הלבן
|
רוצה לשים טייפ להקליט
מה שעובר לי בראש עכשיו
ושוב פעם לא מחליט
אם לחיות או למות בסתיו
סתיו שני בלעדייך
|
הזכרונות
אותי הרעידו
כמו מראה שבלב
שמתנפצת מכאב
כל פעם מחדש
|
אלוהים אני עייף!
נמאס לקום מוקדם בבוקר
|
אולי תסבירי לי למה כל מה שאני מרגיש מבפנים
אני לא יכול להגיד לך פנים מול פנים
מסתכל לך עמוק בעיניים
ושותק
|
את חקוקה אצלי בזכרון
כמו צלקת
שנשארת, לא יורדת
|
קופידון אתה יודע
שאם עכשיו יבוא שוטר
תרישיון שולל מהר
הרשיון לאהבה
|
אני רוצה אותך יותר קרוב אליי
תני לי רק עוד שאיפה מהריח שלך
אני רוצה אותך צמוד לשתי ידיי
תני לי רק עוד נגיעה בשני שדייך
|
בכי של תינוקת
קורע את האוויר
ואתה מזהה
זאת הילדה שלך
|
ובתוך כל זה אני מפסיק לרגע
ושוב בורח לי למחשבות על האתמול
ומשומקום אני צועד קדימה
כי גם בשומקום נשאר מקום לחלום
|
חם...
יותר מדי אני משווה
בין כאן לשם
יותר מדי עוד מנסה, להיות חכם
יותר מדי חושב עליה
אולי כבר די לחשוב עליה?
|
ושוב אני ממריא
גבוהה גבוהה
מעל כל העולם
פוקח את עיני ואת נמצאת שם
רחוק רחוק מעל כולם
וכך איתך נרדם
כך איתך נרדם
|
כי השמיים אפורים
ואין כוכב אחד
והעצים, עכשיו שלכת
השמיים אפורים
ואין כוכב אחד
ואין לך, לאן ללכת
ללכת
|
תגידי למה השמים
פתאום נהיו שחורים
|
אל תסתכל יותר למעלה
כי לא תראה אותה שם
היא כבר עברה את האופק שלך
והיא לא תחזור אלייך לעולם
|
השמש, לא יכולה לבכות,
ככה כולם אומרים.
ככה כולם חושבים.
ככה כולם טועים. הטעות הכי גדולה היא תמיד של כולם
ביחד
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אלוהים, או שאתה
קיים ואז תוכיח
לי בזה שתפוצץ
אותי איך
שמתפרסם הסלוגן,
או שאתה סתם
אפס
קהלת |
|
