|
טוב, הבנתי למה עד היום יצאו לי שירים ךא טובים...
אני פשוט כותב שירים דיכאוניים טוב, כל השאר יוצאים
לי גרוע... טוב, אני מתחיל לפרסם כאן את הדיכאונות
שלי...
היום הוא כ"ח באייר, מלחמת ששת הימים בעיצומה. היינו תשושים,
הזניקו אותנו באמצע הלילה ומיד התחלנו להתקדם לעבר ירושלים...
ראובן כיון את המקלע והתחיל יורה לעבר האויב, האויב השיב אש
וראיתי איך הסלע לידי מתחורר, יהודה ניסה להתקרב אל ראובן
לראות את שלום רגלו...
|
לפתע הוא שמע קול שהגיע מכיוונו של היצור: "אתה הרסת את ביתי!
אתה תשלם על כך!"
|
זהב ויהלומים
גם ארמונות שלמים
כל הטוב בעיניך
אביא עד אלייך
|
איש שמו דויד
אדום שער
בנבל מנגן תמיד
בנבל מהודר
|
כפו עליי לשמור
על שער בלי גדר
ציוו עלי לשמור בשביל
בו איש לא עובר
|
פקחת עיניים ומבטינו נפגשו
העיניים שלך רק דבר אחד אמרו
התקרבנו אחד אל שפתיו של השני
ופתאום התעוררתי בחדר רק אני
|
אילו רק יכולת לשמוע
אילו רק יכולת להבין
איך בין כל מכעוסייך
לבי נפער כמסכין
|
אלוהים... אלוהים...
בוא תקל קצת את החיים...
למה אין שלום בעולם?
ולמה אתה סתם כך מפקיר את כולם?
|
|
|
מיתוסים... אח,
מיתוסים הם כמו
ויטראז'ים. יפים
יפים, אבל מה זה
פאסה...
הפילוסוף
הדיכאוני |
|
